אין מדובר בשירה הידוע של חנה סנש הי"ד, אלא פשוט בצלילה שעשיתי היום עם חבר בנמל קיסריה.

לאחר כ 20 שנה שלא צללתי באתר המדהים הזה, שהינו פרי יצירה גאונית של הנמל המלאכותי הגדול ביותר של העת העתיקה, וכחלק מעיר מיוחדת ומדהימה שהיתה הבון טון הרבה לפני ששלמה ארצי ריגש בה המונים ( או לחילופין, מילא גאווה בהרבה משפחות בטקסי סיום של קורס חובלים...) חזרתי אליו היום...

הים התיכון, בניגוד לים סוף, משתפל לעומק בשיפוע איטי מאד, כך שהצלילה הינה צלילה רדודה מאד ( כ 8 מ' בלבד ) כך שהצלילה מתאימה לכאורה גם לצוללנים לא מנוסים. לכאורה - מכיוון שהזרמים החזקים הקיימים באיזור, השפעתם של גלי הים המגיעה עד לקרקעית, הראות הלקוייה עקב הסעת החול של הים התיכון והשרידים הרבים, מחייבת את הצולל להרבה זהירות ואחריות.

מאחר ולא זכרתי היטב את האתר, הצטרפנו לצלילה מודרכת עם מדריך, שהראה לנו את האתר - וכאן, צוללים מהגדה הדרומית של המעגן הקיים ( ממש ליד האתר בו מתבצע החזיון האור קולי על קיסריה ) , מגיעים לפתח המעגן , מעמיקים מעט ופונים דרומה עד שנשאר במיכל האוויר הדחוס כ 100AT - אז מתחילים לנוע פםונה במסלול קצת קרוב יותר לשובר הגלים עד הכניסה למעגן  וחזרה אך נקודת היציאה.

בתיאוריה - מקסים...

בפרקטיקה, ים של כ 1/2 מטר גלי גיבוע , יצר ראות של 0-3 מטר - וכשאני כותב 0 , אני מתכוון לתחושת ורטיגו של שהיה בתוך ענן חול בו אתה מתגלגל לפי הגלים החולפים מעלייך, בעיקר בעומק של עד 4 מטרים המהווה את הכניסה והיציאה ממעגן קיסריה,וגם מחוצה לו - ויוצרת ממש תחושה מוכרת של מחלת ים...

התחושה של כוחו של הים ושליטתו עלייך היא חשובה מאד לצולל - גם להגביר את בטחונו ביכולתו, להתמודד ולנווט בתנאים הרחוקים מלהיות אידיאלים מחד, ומאידך לנפץ את הבטחון הרב שנבנה בהרבה צלילות של נוחות, בעיקר בים סוף ובסיני...

המראות, בראות גרועה שכזאת, היו מעניינים - ועם כל הנסיון, אלמלא ידעתי את תוכנית הצלילה והתכוננתי אליה, אני מתקשה להאמין כי הייתי מזהה את תלוליות האבן השונות ברובן כשרידי נמל...

הדגה, למרות הראות הלקוייה, היתה מרשימה, ונראו בה גם כמה מינים של דגים שפלשו לים התיכון מים סוף - תופעה מדעית ידועה המתרחשת ב 30 השנה האחרונות, ישירות דרך תעלת סואץ, וגם באמצעות מי נטל - מיכלי איזון בספינות משא הממולאים בנק' היציאה ומרוקנים ( תחת מגבלות ) באיזור היעד.

אגב, מאחר ותיארתי לעצמי כי הראות לא תהיה מרשימה, לא לקחתי איתי , בניגוד להרגל הקבוע, את המצלמה התת מימית - ולשמחתי, כפי שקראתם , לא טעיתי - התמונה שכאן היא תמונה שתעביר מעט את החווייה , אך אינה שלי.

לסיכום - צלילה מיוחדת, שונה מהרגיל ולא פשוטה - אבל נהניתי מכל רגע - כולל מארוחת הבוקר שאחרי, במסעדה הנשקפת אל המעגן...

אסיים באימרת היום:

מאחר והשיפוצים אצלנו מתנהלים ( בינתיים ) מחוץ לבית , החלטנו לצאת לטיול עם חברים מחג הראשון של סוכות ( יום ה' ) ועד היום - קבענו את משכננו בבית ספר שדה אכזיב, הכנו מסלול יפה של אתרים בצפון, השארנו את התרנגול הצעיר בבית מאחר ובקדב החברים לא היתה לו חברה מתאימה ,העמסנו את הגוזל עם הציוד לאוטו -  ויצאנו ביום ה' שעבר לדרך.

נפגשנו עם החברים במונפורט, והתחלנו את המסע המפרך למטה ואח"כ למעלה, תוך שאנחנו שמים לב שהגוזל איננו במיטבו - אמנם הדרך חזרה, הקשה יותר מאחר ומתבצעת בעליה תלולה, היתה טובה יותר, אך הקיפודה , ברגישותה , חזרה וטענה כי "הוא מפתח משו"...

לאחר פיקניק באיזור מעלות , המשכנו לאכזיב, ולאחר פריקת הציוד, גילינו כי הגוזל קודח, לאחר הקאה - מכאן , למעשה, נכנסנו ל MODE טיפולי, דבר שהפך יותר ויותר אינטנסיבי כאשר במהלך הלילה עלה החום, וההקאות תוגברו בשילשולים נוראים בתדירות של שעה - אחרי לילה לבן כזה, היה ברור לנו כי החופש הסתיים - אך לא היה ברור לנו האם ימשיך בבית או בבית חולים...

השכם בבוקר הגענו לקופ"ח בנהריה, ולאחר סט נוסף של הקאות לעיני הרופאה הנעימה, הופנינו אחר כבוד לחדר המיון בנהריה עקב חשד לדיזנטריה.

בתי חולים, בדגש על אשפוז ילד, אינם חביבים על אף הורה, אך עם הזכרונות האישיים שלנו, הם אף קשים ומאיימים עוד יותר, ומאידך, יכולת ההתגייסות והמשימתיות שלנו גם ברגעים קשים, הינה מיוחדת - כך שהשארתי את הקיפודה בחדר המיון עם הגוזל, ונסעתי לארגן את הציוד לעזיבה באכזיב.

עד שחזרתי, אושפז כבר הגוזל במחלקת הילדים עם אינפוזיה, חלוש, בוכה אך עדיין משתף פעולה - לצערנו, בשל החולשה הגדולה בה היה שרוי, ואי יכולתו לאכול כמעט, נאלצנו לשים לו גם חיתול - והרגרסיה הזו , לצד החום שעלה עד 39.5 מעלות והבכי קורע הלב "אני רוצה הביתה" בהחלט לא עשו לנו  טוב.

עם זאת, מערב יום ו' ירד החום , השלשולים התמעטו , והגוזל אף ביקש "ללכת עם העמוד" ( של האינפוזיה ...) לטיול לשירותים...

בבוקר יום שבת קם גוזל חדש, עירני, ללא חום  ולא בכיין, וחיסל את ארוחת הבוקר של ביה"ח ( ובנוסף גם את זו שהבאתי מ"ארומה" בגעתון שטראסה...) , חזר לסורו, עד ששכנע את הרופא הבכיר במחלקה כי הוא ראוי לשחרור...

אין ספק כי הנוזלים שקיבל שיפרו את מצבו של הגוזל ( שלא קיבל תרופות בכלל בשל אי האבחנה ) ומאידך, לא היו לו סימני התייבשות כלשהם, וגם בדיקות מעבדה לא התבצעו בימים ו' + ש' , כך שהתעלומה גדולה, אך פתרונה אינו מעניין עוד, מרגע קבלת מכתב השחרור, שהנציח אותה...

הדרך מנהריה לאיזור ירושלים לא נראתה מעולם מהירה יותר בנסיבות האלו - ורק בדרך חזרה סיפרנו לתרנגול הצעיר מה עבר על אחיו ב"חופשה" - דבר שהתלבטנו בו רבות, והחלטנו לבשר לו רק ברגע זה, מאחר וגם כך ציפה לראות אותנו בחזרה מהטיול רק היום, יום א', בערב.

העיקר הבריאות - עוד סיפור מהחיים הממחיש ברגשות עזים משפט בנאלי לכאורה שכזה...

אסיים באימרת השבוע:

"הישמר והיזהר כאשר אתה מעלעל בספר העוסק בנושאי בריאות - אתה עלול למות משגיאת דפוס" ( מרק טווין )

מוזר, השעה 1100 , יום ג' שהוא יום חול רגיל - ואני בבית...

היום, אחרי 11 שנים בהם אנו גרים בכייף בבית, אנו מתחילים בהליך של שיפוצים מסיביים בדירה, אשר ישנה לחלוטין את פני הבית.

השיפוץ ירחיב את הסלון בכ 40 מ"ר , וזאת תוך ניצול חלל בנוי הקיים בצמוד , ועבר לאחרונה לבעלותנו,  יוסיף לו חלונות נוספים ודלת יציאה למרפסת קיימת, ג'קוזי גדול, ואין ספור נקודות חשמל, תאורה, טלפון כבלים וכיו"ב.

לאחר הפלת הקיר הקיים, המפריד כרגע בין החלל לסלון הקיים , יוחלף גם הריצוף הקיים בקומה כולה לריצוף קרמיקה יפיפה בגוון פרקט, וכל הקומה תיצבע בגוונים מיוחדים.

בהזדמנות זאת, נחליף את כל הטיח הקיים במרפסות שלנו בחיפוי פנימי של קרמיקה בעיבוד אבן ירושלמית מדהים שמצאתי, ונשפץ את חדרי האמבטיה.

למותר לציין כי ההכנה תוכננה לפרטי פרטים , לרבות שרטוטים, תמונות, פריסת מטלות עד רמת פין אום מצמודת הקנה, קבלנים, חומרים וכיו"ב במשך זמן רב מאד - וכעת, לצד הפרנויה הקלה הנובעת מהפלת הקירות ופריצת הפתחים, המלווה בענני אבק סטייל נפילת בניין בערוץ המדע או ההסטוריה , מתגנבת לקרבי ההרגשה - יש גם צדדים חיוביים באובססיה...

בלאגאן של חודש אי"ה - מקווה שהמחשבים ישרדו את האבק הכבד שכבר נוצר בבית, לשמירה על קשר עם ששת קוראיי והוצאת קיטור...

מאחל לכולכם חג שמח , איש איש עם סוכתו והאושפיזין שלו...

אסיים באימרת היום:

"עלינו להיות בקיאים בתפקידים של הבניינים שלנו כמו בתפקידים של החומרים העומדים לרשותנו. עלינו ללמוד מה בניין יכול להיות, מה הוא צריך להיות, וגם מה הוא לא צריך להיות" ( לודוויג מיס ון דה רוהה )