ואולי/עברי לידר:
אמרו לה לגשת, אמרו לה לשכב
לחצו לה בבטן, הרביצו בגב
אמרו לה ילדה, את פנים אחרות מכולם
אמרו לה ילדה, אין לך מקום בעולם
-
מצווים עלייך, ואת ממלאת את הפקודה. על כל דבר משיבה בחיוב.
מכאיבים לך, ואת ממשיכה. שותקת. נותנת שיעשו בך כל שעולה ברוחם.
את פשוט בובה שנותנת לחזקים ממך לשלוט עלייך.
בובת ברבי שמחפשת אחר השלמות הכל כך יקרה לה.
פעם לפה ופעם לפה. הרוחות משנות את כיוונן, ואת איתן.
תמיד הרגשת שונה. אבל שונה במובן של מיוחדת.
עכשיו, את מרגישה שונה במובן של מצורעת. מגעילה.
את כל כך רוצה להרגיש שייכת לעולם הזה, ומנסה, אבל הרסת הכל כבר.
פנייך מועדות לעולם אחר. עולם בודד, שקרן ומרושע. עולם מפחיד.
-
אמרו לה תראי, את חושבת אחרת
וגם כשגדלת את עדיין זוכרת
נשברת ועפה לשמיים שלך
-
הטעויות שעשית נעשו אולי מילדותיות. התבגרת עכשיו, את אחרת.
ויתרת על כל כך הרבה בשביל הבגרות הזו, ועכשיו את מצטערת ורוצה לחזור אחורה.
לחזור לילדות והתמימות שאיבדת.
את רוצה לתקן את הטעויות עכשיו, כבוגרת, אבל כבר מאוחר מידי, ואת לא בטוחה שתצליחי להחזיק מעמד. את מנסה, ונשברת. קמה, ונופלת. הדרך ליציאה מהעולם המפחיד בו עברת לגור קשה. אולי קשה מידי.
את בקושי עוברת בשער היציאה וכבר מוותרת. מפחדת. ושוב את צועדת בשער אל העולם ששיך רק לך.
ובעולם הזה-אין כרטיסי ביקור לאוהבים והדואגים לך. גם אין כרטיס חזרה בשבילך אל העולם המוכר והרגיל של כולם.
אם את נכנסת לעולם הזה, זה לתמיד. כרטיס חד כיווני.
-
ואולי במקרה יגמרו החיפושים
ואולי הוא יהיה הדבר שבשבילו
החזקת חיים
-
את מחפשת סיבה להתאמץ מספיק כדי לחזור לעולם של כולם.
העולם המוכר, הישן והכאוב. את מקווה למצוא מישהו שתוכלי להיאחז בו,
הדבר שבשבילו תישארי בחיים.
את יודעת שזה לא אמור להיות ככה, ושאת צריכה לרצות להחזיק את החיים בשביל עצמך.
אבל בינתיים, זה הכי טוב שיש לך. ואת מחפשת.
-
ואומרים לה לשמוח, רוצים שתאהב
רוצים שתצחק, שתחיה ועכשיו
אבל איך בחלום, היד מתרוממת
זה נראה אמיתי והנה היא שוב
משחקת איתם והם נחמדים
אוספים ממתקים ושומרים
-
את אוגרת כוחות לדרך החוצה, חזרה אל העולם הישן. חזרה אל המציאות.
מצפים שתחזרי להיות מי שהיית. אבל השתנית. העולם הרדוף והבודד שינה אותך.
את רוצה לחזור להיות מי שהיית, מכל הבחינות, ולא בטוחה שיתאפשר לך.
את אחרת עכשיו. את קצת מתה מבפנים, והסובבים מנסים להחיות אותך.
אוספים מתוכך מזכרות, ואת מציינת לעצמך סימני דרך. השאלה היא האם המזכרות לא מרמזות על הסוף שלך.
הפעם כבר קל יותר להשיג דעה משל עצמך, אבל את עדיין מפוחדת. לא בטוחה בכלום. לא סומכת על אף אחד.
-
שאולי במקרה [נ]יגמרו החיפושים
ואולי הוא יהיה הדבר שבשבילו
החזקת חיים
-
מצאת את הסיבה לשמור על החיים. את רק לא מרגישה קשורה אליה.
את מעדיפה ללכת בדרך הבטוחה והברורה יותר, של להחזיק את עצמך סביב דבר אחר,
ששווה לחיות למענו.
-
ואיפה החיים שלך היום, הא?
מערכת ויתורים גדולה
זה לא האמיתי שמחפשים
זה רק הרגש שחוטף מכה
דירה יפה בעיר קרה, רחוק מכאן
כל כך רחוק עכשיו, רחוק מכאן
-
ועדיין, העולם ההוא, שמתוכו את יוצאת- קורא לך.
מושך אותך אליו- חזרה.
והגעגועים הורגים אותך.
-
ואולי הוא יהיה
הדבר שבשבילו
החזקת חיים
ואיפה החיים שלך
ואיפה חברים שלך
-
את צריכה לבחור איפה העולם שלך יהיה. לאן פנייך מועדות- אחורה או קדימה.
לדרך החדשה או לחזור אל הישנה.
את צריכה להחליט מי החברים שלך, ולבחור מי האוהבים שלך.
לכי על הדרך הכנה, הדרך הברורה, הדרך האמיתית והאוהבת מכולן.
תני לי להחזיק בך, כדי לחיות. זה כל מה שאני צריכה.
אני לא רוצה למות מבפנים.
השאלה היא בשביל מי אני לא רוצה את זה.
אולי קצת...בשבילי?
עריכה- 00:00
אחרי רגע קטנטן של פיקחות, שוב נפלתי לטמטום הרגיל.
איזה בשבילי? כאילו שמגיע לי בכלל.
גם כן טיפשה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
