אני מפחדת.
תמיד פחדתי מהלא נודע. העתיד הזה, הכל כך מסתורי, הכל כך לא ברור.
למרות שיש לי ציפיות וחלומות גדולים להמשך החיים, למרות שהכל כבר מתוכנן,
אני יודעת שלא הכל יסתדר כמו שאני רוצה. ככה זה תמיד. ככה זה בחיים.
אני, זו שרגילה לארגן את החיים של ברשימות, שהכל יהיה מושלם ומדויק, אני,
פתאום מודעת לזה שמה לעשות, אי אפשר שהכל תמיד יהיה מושלם.
מה שכן? אני יודעת שמה שהעתיד צופן הוא שונה. אחר ממה שהורגלתי אליו.
אלה חיים אחרים לגמרי ממה ש'חייתי' בשנתיים האחרונות. וזה מפחיד. נורא.
החיים האלה לא היו כאלה נוראים, ויש לי הרבה ספקות בנוגע להמשך.
אבל אני את הבחירה שלי כבר עשיתי. ולחזור אחורה זו פשוט לא אפשרות.
אבל לפחד מותר, נכון?
לא חשוב כמה תחבקו ותבטיחו שיהיה טוב יותר, לא חשוב כמה מדהימים החיים שהעולם מציע לי,
עדיין, לעזוב את החיים האלה, לעזוב את ה...מצב הזה, קשה ברמות שאתם לא מודעים אליהן.
ואולי אני אאכזב אתכם? אולי אני לא אצליח? או אולי, אני לא כזאת מדהימה כמו שאתם חושבים?
וכל המאמצים שלכם יהיו לחינם?
אני מפחדת לאכזב. תמיד פחדתי. הדבר הזה בתוכי שזועק לשלמות ויודע שאני לעולם לא אגיע אליה,
פשוט מכאיב לי כל כך, שכל מה שאני רוצה זה לשכב במיטה ולבכות עד כלות נשמתי.
כי אני לא באמת מאמינה שמישהו מסוגל להבטיח לי שינוי בחיים החדשים.
תני לעצמך הזדמנות להוכיח לעצמך שאת שווה משהו. תנסי, אולי תופתעי ממה שתראי במראה?
אני לא מפסיקה להגיד את זה לעצמי.
בינתיים?אני ממשיכה לצעוד אל האופק, אל הערפל, בתקווה שלעולם לא אסתכל אחורה.
I am Starting Over.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
