פתאום אני תוהה לעצמי,
איך אפשר להיות מסוגלת לכתוב על דף אינטרנט הכל על החיים שלך?
איך אפשר ללחוץ על ה'שמור' הזה ולדעת שעכשיו זה נגיש לכל בנאדם שרק רוצה?
איך אפשר להיחשף ככה, בפני אנשים שאתה בכלל לא מכיר?
אנשים וירטואלים, מכל רחבי הארץ, שנכנסים לכאן סתם כי משעמם להם,
או כי בא להם לפרסם את הבלוג שלהם.
ואני? אני נחשפת בפניכם, ואני לא יודעת.
אולי פתאום זה לא מתאים לי.
אולי בגלל זה הבלוג הזה גם הפך למה שהוא הפך.
בלוג שבו אני בעיקר מפרסמת פוסטים קצרים ותמציתיים על מה שקורה,
ציטוטים משירים שקל להתחבר אליהם, ותשובות לשאלונים שבועיים.
הבלוג הזה היה מוזנח מרגע פתיחתו.
אף פעם לא באמת כתבתי בו במלוא הכנות וההשקעה.
אז למה אני לא סוגרת?
לא יודעת. למרות הכל, יש בי משהו שנורא קשור אליו.