חמימות חולפת

6 ימים

נדמה שהאסימון כמעט נפל.

לי.
לאנשים סביבי.

והלחץ מתחיל לחלחל.
יש לי כבר תיק.
והמסיבת פרידה הייתה.
וגם סרט היה (ותודה ללידיה ונגה. הוא מדהים)
וקיבלתי עניבה שעוברת ממשלחיסט למשלחיסט.
ועדשות לכל החודשים.

נשארו עוד 6 ימים.
לפני שנה, בדיוק בימים האלה, אני זוכרת איך הייתי אכולה מקנאה.
חזרתי מהמופעי פרידה ואמרתי שזה מה שאני רוצה לעשות.
להיות.
נסענו לשדה תעופה ואני וגלי הסתובבנו כל הזמן וחשבנו לעצמנו איזה מדהים יכול היה להיות אם היינו מתחלפות עם ניב
ובמקומו שתינו היינו טסות.
היא בדיעבד.(היא בי"ב)
אני ממקום של חלום.

עוד 6 ימים אני אהיה בשדה התעופה.
וכל הריב שהיה לי היום עם אמא יישכח.
(למרות שתחושבת בטן אומרת לי שהוא ייפתח עוד כמה פעמים עד יום רביעי)
ואבא ויותם יבואו.
נעם וטלי לא (את נעם הצבא לא משחרר. טלי צריכה ללמוד כי נגמרה השביתה)
השכב"ג גם יבוא. ויעל.
אולי גם שירי ודנה.

ונתחבק.
אני בטח אבכה.
ואחייך.
ואשתגע.

והאסימון עוד לא ייפול.

זה פתאום בא בדברים הקטנים האלה.
היום,למשל, הייתי אצל יותם. למדנו מתמטיקה (והיה ממש ממש נחמד!לא דיברנו כבר מלא זמן)
ואז אכלתי משהו לא טוב. והבטן שלי לא אהבה את זה במיוחד(לרוע המזל זה תמיד קורה לי.) אז יותם הקפיץ אותי הביתה.
ופתאום חשבתי על זה.
שזה היה כ"כ זמין.
הבית.
לא מרגישה טוב. ואני בבית.
וזה לא יהיה ככה.
אני אצטרך ללמוד להתרגל.

וזה דווקא אחד הדברין שמושכים אותי יותר .
הלמידה שבחוויה.
שאני אחזור יותר מחושלת.
בוגרת.

ואני יודעת שזה נשמע פתאום מדוכא כזה.
אווירה שונה מ"ווווואווווו אני טסה עוד 6 ימים".

כי זה פשוט מה שחשבתי עליו היום.
גם אחרי הריב עם אמא.
שונאת לצאת מהבית בריב.
וזה הי צרך להגיע.
המחשבות הקצת יותר עצובות של לפני הטיסה.
פתאום מתגעגעת.
פתאום מבינה שלא אהיה במחנה
פתאום בא לי קצת בית.
ואני מבינה ששנה הבאה קרובה מתמיד-
מחר יש לי שיחת שיבוצים.
ושכבת דן לא יהיו שנה הבאה.
ואנחנו נהיה הכי גדולים.
והיום זה יום חמישי אחרון בארץ לפני הטיסה
ומחר שישי אחרון.

ויש גם טוב.
כי אני מרשה לעצמי להיות ספונטנית מהרגיל.
שירה באה לישון אצלי אחרי הארוחת חג.
ובבוקר היו צילומים
ואח"כ מסיבת פרידה
ובערב כשליוו אותי הביתה החלטתי שבא לי ללכת לדניאל וגיא.
אז הלכתי אליהם
והיום הייתי אצל יותם
ומחר אני נפגשת עם יובל
ואח"כ פעולה אחרונה השנה
ובשבת כנראה פרידה של הצוות
ובראשון של השכבה
ושני שלישי
רביעי.

-תראו איזה אלכסון יפה של השורות יצא לי בסוף ^_^.

ועוד מעט בגרות.
שאלון 006 עדיין בסימן שאלה.

עוד 006 ימים(:

- - -
עזבו אותי. אני קצת מוזרה.
לכו תבינו.

אני טסה עוד 6 ימים(: