כולם זונות, רק אני יצאתי בסדר....בערך

לפעמים אתה סתם עצוב, אתה נשכב על המזרן הערום שלך. ביד אחת מספרים, ביד שניה ניר משבצות. אתה מזמזם משהו נחמד, שמתפזר בחדרך העליז כמו לוויה. אתה מקפל את הניר מדמין שזה בטן של מישהו, או אולי קפלים מפחידים בחים.

מדמין שהניר חלק, או לבן, או אדום.

או כחול וצהוב.

זה השילוב האהוב אליך. כי זה צבע השיער שלה, וגם של כיסוי המיטה שהיא הביאה מיפן. הם יוצרים משולש כזה, השיער שלה הכיסוי שלה והשמים עם השמש. הכל מואר בפלוצים של פיות.

העינים ממצמצות והניר משתבץ שוב.

אתה מתחיל לגזור, לפעמים מתעלם מהמשבצות לפעים משתמש בהם, תמיד מתעב אותם, לחוד וביחד. יד מרובעת ביד מרובעת.

לא יוצע לך טוב. על תחשוב לי אכשיו על תרוצים, זה לא בגלל העיפות, וגם עם כן זה לא משנה, יש יותר מידי ריבועים.

נמאס לך שהאפשרות היחידה שלך זה לגזור,

אתה לא יכול להחזיר את הדף לחלק.

נמאס לך שאף פעם לא הית חלק, תמיד נדחסת בין משבצות.