בין גיהנום לגן עדן

טוב, עברו כבר שבועיים-שלושה מהפוסט האחרון, ואני יכולה להגיד שאני מתמודדת לא רע. למי שלא קרא, גיליתי שלבחור שיש לי רגשות אליו יש חברה, והיה לי קשה לקבל את זה. כמובן שעכשיו אני מודעת לעובדה שדי הגזמתי בתגובה שלי... לא רק שמאוהבת זו מילה חריפה מדי, גם הריחוק הכפוי ממנו עושה לי ממש טוב. במקום מסוים. את כל האנרגיה שהשקעתי בהתחלה במחשבה עליו ועל החברה שלו עכשיו אני משקיעה באיך לא להתייחס אליו ולהתעלם ממנו, ואין ספק שזה הרבה יותר בריא. 

אני גם חייבת להגיד שזה הרבה יותר כיף. אני מנסה ללכת בגבול העדין של להיות אדישה לחלוטין ומקצועית נטו מבלי להיות מגעילה ממש, ז"א ליזום שיחות רק בפן המקצועי ולא לתת יחס כשלא צריך. ויש משהו ממש מספק בלראות אותו מנסה להשיג יחס, ולהתעלם:-) 

בקיצור המצב במגמת עלייה. למרות שאני חייבת להגיד שמתחיל להציק לי הלבד... יותר מדי זמן אין לי מישהו. נעזוב את זה שעברה יותר משנה וחצי מאז החבר הרציני האחרון, ויותר מארבעה חודשים מאז הבחור האחרון שיצאתי איתו. וגם עכשיו פתאום יש שקט, אין אפילו עניין או התחלה של משהו... לבחור שרציתי יש חברה, ואת מה שהתחיל עם איזה בחור מהמסיבה קטעתי יום לפני שגיליתי שיש לבחור שרציתי חברה (צעד שאני בטוחה שלא הייתי עושה אם הייתי יודעת שהוא תפוס). כך שעכשיו יש שקט, ואני לא אוהבת את זה. גם לחברה הכי טובה יש פתאום חבר, והיא בשלב של ההתחלה והריגושים וחוסר היכולת להוריד את הידיים אחת מהשני, וכמה שאני מפרגנת לה זה כל פעם מחזיר אותי אחורה לאקס. 

ורומנטיקה בצד (כי כמה אפשר להתעסק בזה), בצבא המצב לא רע. אני מרוצה מהמקום שאני נמצאת בו ומההספק, אבל עדיין לא יכולה להפסיק לדבר על השחרור. כרגע התאריך הוא תחילת אוקטובר, אבל אני בטוח אשאר עוד קצת כי המחליף שלי מגיע יום לפני העזיבה שלי, וזה כבר לא הגיוני. למרות שבכל מקרה תכננתי לחתום על חל"ת, כי אני טסה ביולי לשלושה שבועות באלסקה-וושינגטון-ניו יורק! טיול חלומות. זה מוזר איך שאפילו שטוב לי ואני לא יכולה לדמיין את החיים בלי הצבא, או שמישהו אחר יהיה בתפקיד שלי, אני עדיין לא יכולה להפסיק לחשוב ולתכנן את כל מה שקשור לשחרור. ארבעה חודשים זה כלום, זה טס בטיל... והחיים מחכים לי. 

האמת היא שאני ממש לא מרגישה מוכנה ללימודים. ז"א אני כבר מתה להתחיל ואני שמחה שאני מתחילה ללמוד השנה, אבל משהו בעובדה שיהיה לי שבוע בין הלימודים לצבא, ושאני בפאזה אחרת לחלוטין עכשיו, גורם לי להרגיש תלושה. אני צריכה להתכונן איך שהוא? אולי להתחיל לקרוא ספרי פסיכולוגיה כהכנה? אני לא רוצה לבוא ולהיות בשוק... אני גם רוצה לדעת כבר מה יהיו השעות שלי, ולבנות את מערכת השעות. בקיצור, אני לא מרגישה מספיק ממוקדת בנושא של הלימודים, יחסית לעובדה שאני תכף מתחילה. 

ומילה על פוליטיקה, כי לא כתבתי על זה הרבה זמן - אני ממש בעד ממשלת האחדות, אני חושבת שסוף סוף היא תאפשר לנתניהו לקבל החלטות בלי להיות תלוי בחרדים ובגורמי הימין הקיצוני, ואני חושבת שבכל מקרה בחירות לא היו עוזרות בכלום, כי עדיין נתניהו הוא היחיד שהיה מצליח להרכיב ממשלה. קדימה הייתה יורדת במנדטים, העבודה עולה, יאיר לפיד היה מקבל כמה, ועדיין לליכוד היה רוב ושוב נתניהו היה מקים את אותה הממשלה בדיוק. עכשיו יש לו אפשרות לקדם מהלכים שבאף ממשלה אחרת הוא לא היה מסוגל להעביר, ולהוכיח לציבור שהוא מסוגל גם לפעול, ולא רק "לכבות שריפות". אני מודעת לעובדה שש"ס ושאר המפלגות הדתיות הן השותפות הטבעיות של הליכוד וצעדים מרחיקי לכת יוכלו להזיק לו בבחירות הבאות, ולכן מדובר בסיכון שלא בטוח שהוא ירצה לקחת, אבל אני מניחה שגם ברור לו שהמניות שלו בציבור יעלו בצורה משמעותית ויכולה להיות לזה השפעה מכרעת על הבחירות הבאות, ואני בטוחה שגם לזה הוא מודע. הדבר היחיד שללא עוררין יזיק לו מבחינת הבוחרים (ומבחינת מעמדו בליכוד) זה קידום החלטה מדינית לשלום עם הפלסטינים, כיוון שכל מתווה בו תתאפשר חתימת הסכם ידרוש ויתור על שטחים, מה שסותר את עמדות המפלגה והבוחרים שלה - ולכן לצערי אני לא מאמינה שהוא באמת ינסה לקדם בתחום הזה מהלך. אבל מה שאני מתמקדת בו כרגע הוא שיש פה הזדמנות היסטורית להפסיק את הכפייה הדתית במדינה ולהעביר חוק שיחייב את החרדים לשרת (ואולי בהמשך גם חוק שיוביל לכך שאני אפסיק לשלם בכספי המסים שלי עליהם? אני יכולה רק לקוות). האם משהו באמת יקרה? אני מקווה. בכל מקרה, הקול שלי ושל מצביעים רבים ונוספים בבחירות הבאות תלוי בזה. 

:-)

לב שבור. 

אני אומרת לעצמי שאני לא מאמינה שזה קרה, אבל האמת היא שאני לא מופתעת. נכון שניסיתי להדחיק את העובדה שאני מאוהבת בו, לקרוא לזה "הידלקות" ולהעמיד פנים שזה לא ביג דיל ושזה סתם קראש שיעביר לי את הזמן עד לבחור הבא, אבל עמוק בפנים אני יודעת כבר חודשים שאני אוהבת אותו. 

ועוד פחות מפתיע אותי שיש לו חברה. בחור כזה מדהים, לא הגיוני שהוא יישאר רווק כ"כ הרבה זמן. 

"אהבה" זו מילה גדולה, אני לא מהאנשים שמודים בזה או מרגישים את זה בקלות. אני עדיין זוכרת איך האקס אמר לי שהוא אוהב אותי אחרי עשרה ימים מהרגע שהכרנו. אמרתי שגם אני, אבל לא התכוונתי לזה. גם לא האמנתי לו, הוא בקושי הכיר אותי... הוא אהב את הרעיון של להיות מאוהב, של חברה רצינית. ואני? אני ידעתי שאין דבר יותר גרוע מלא להגיד את זה בחזרה, ושיש מקרים בהם שקר לבן הוא עדיף. בסופו של דבר התאהבתי בו רק אחריי שלושה חודשים לפחות, וגם אז זו לא הייתה אותה האהבה. לא כמו שאני מרגישה לבחור הזה. 

שנים שלא הייתי מאוהבת ככה, מאז כיתה י' בערך. וגם בכיתה י', אהבתי את אותו בחור, אבל היו לו הרבה צדדים שלא באמת הערכתי, ובדיעבד הבנתי שהייתי מאוהבת באיזו שהיא פנטזיה שיצרתי לעצמי. רציתי להתאהב. אבל הפעם זה לא ככה. הפעם לא רציתי להתאהב, אפילו לא קצת. נהניתי מהעניין, מהפלרטוט החצי תמים, מאיך כל דבר קטן שהוא עשה וכל רגע בו הוא נתן לי יחס עשו לי את היום. 

אני לא חושבת שאי פעם הסתכלתי על גבר והערכתי אותו כל כך. הוא חכם, מתעניין, מרשים, חתיך, מצחיק, כיף לי לדבר איתו... הלוואי והוא היה פחות מושלם. פחות מתאים לי. אולי אז זה היה יותר קל. אני זוכרת איך יום אחד ישבתי עם כמה בנות, והן התחילו לדבר על כמה שהוא מושלם וחתיך ומה הן היו עושות לו, ואני הייתי במין שוק לא-שוק. אין לי מושג למה הנחתי שאני היחידה שמרגישה אליו ככה, אבל זה הדבר הכי הגיוני בעולם שאני לא היחידה שרואה מה הוא שווה. 

לפעמים בא לי שהוא יגיד משהו אחד, רק משהו אחד, שיגרום לי לעקם את הפרצוף. אבל כל שיחה שלנו, כל דבר שהוא אומר, אפילו כל ויכוח ואי הסכמה - הכל רק גורם לי להעריך אותו יותר. הוא מספר על האהבה שלו ללימודים ולמקצוע, על הדברים שהוא עשה, על הצורך בלכתוב והרצון להביע דעה, ואני נופלת יותר ויותר עמוק. 

אני תוהה לעצמי, האם אני עיוורת? האם אני מטומטמת? הרי העניין בבחור לא נולד סתם, צריכה להיות תשומת לב גם מהצד שלו כדי שאני בכלל אתחיל לחשוב על זה... כל הפעמים שהוא מתקשר בעבודה סתם כדי לדבר ולא כי יש לו שאלות מקצועיות, כל הרגשי שהוא עושה לי על דברים קטנים, כל ההתייחסויות לסתם דברים שאני רושמת בפייסבוק... אפילו חברה שלי שפעם אחת ישבה איתו במדור שלו ואמרה שהוא מזכיר את השם שלי יותר מדי פעמים בשביל בן אדם שלא נמצא בחדר. מה, הכל היה ידידותי נטו? כנראה שהתשובה היא שכן. 

אתמול היה עוד יום כזה. מדברים הרבה, צוחקים, כיף. בערב הוא הציע לי לחזור איתו הביתה (אנחנו גרים באותה עיר), ואני קפצתי על ההזדמנות כמובן. תמיד קיוויתי שהוא יציע את זה, ופתאום זה קרה. אנחנו נפגשים ומדברים, ואני לא מרגישה כלום. אין לי מושג איך אני עושה את זה, אבל תמיד כשאני נמצאת עם מישהו שיש לי רגשות אליו אני בשליטה מלאה, הרגשות נעלמים ואני פועלת בהיגיון מוחלט. זה כמובן מצוין, ומונע ממני פאדיחות מטורפות. ואנחנו מדברים, ופשוט נחמד לי איתו... ואז הוא זורק שיש לו חברה.

זה מצחיק, כי מבפנים כל מה שיכולתי לחשוב באותו רגע היה "וואו זה בכלל לא כואב, ולא מפריע לי בכלל - אפילו לא קצת! כנראה שאני לא באמת הרגשתי אליו משהו, וברגע שהבנתי שיש לו חברה הכל נעלם... איזה יופי!". כנראה שזה חלק מהמוד האוטומטי שאני נכנסת אליו ליד בנים שיש לי רגשות אליהם, או שפשוט לקח לזה זמן לשקוע... עד שהגעתי הביתה כבר הייתי בדיכאון. לא הצלחתי להירדם, לא הצלחתי לחשוב על שום דבר שהוא לא הוא והעובדה שיש לו חברה. 

איך שוב, כמו בתיכון, כלום לא השתנה. לקחתי את ההתנהגות הנחמדה והידידותית שלו ונתתי לעצמי לפתח רגשות, להאמין שיש שם משהו. והאמת? משהו בעובדה שהם ביחד רק חודשיים, בעוד שאנחנו מכירים כבר שנה תכף, גורם לי לתהות - האם הייתי צריכה לעשות משהו? אולי אם הייתי פועלת ומראה עניין כן היה יוצא מזה משהו? אבל האמת היא שלא הייתי פועלת. גם כי זה לא מתאים מבחינת עבודה, גם כי שכחתי לציין את העובדה הקטנה שהוא דתי ואני הכי חילונית שאפשר להיות, אבל בעיקר כי אני פחדנית. בחיי לא ניסיתי או עשיתי פעולה כדי להשיג גבר שרציתי. וגם הפעם לא הייתי עושה כלום. 

אז הוא דתי, ובן 24 תכף, וזה לא יפתיע אותי בכלל אם עוד חודשיים הוא יבוא אליי עם הזמנה לחתונה, או יזרוק משהו על זה שהוא מאורס. ועכשיו אני עוד מרשה לעצמי לחשוב שחודשיים זה מעט ואולי הם ייפרדו (כמה שזו מחשבה מרושעת), אבל אז כבר לא יישאר לי במה להאמין. אני מנסה להכין את עצמי מראש לרגע הזה, שאני לא אפול כמו שנפלתי עכשיו. אני רק מקווה שעד אז כבר יהיה לי מישהו, וכל הרגשות האלו ייעלמו. 

אתמול שלחתי למישהו אחר שהתחיל איתי הודעה שאני לא מעוניינת, ועכשיו אני כ"כ מתחרטת - אם הייתי יודעת שיש לו חברה אני בטוחה שהייתי נותנת לבחור הזה צ'אנס, ורק בשביל להשכיח אותו (וקצת גם בשביל לזרוק משהו על הבחור שאני יוצאת איתו בנונשלנטיות לתוך השיחה, אחריי שהוא אמר שיש לו חברה). אבל אני לא רציתי להשלות את הבחור, ועכשיו אני יושבת פה שבורת לב, ובלי אופציה אחרת שתשכיח ממני את הכאב. 

שבורת לב. איזה מוזר זה להגיד את הביטוי הזה על עצמי... לוקח לי שנים להיקשר לאנשים באמת. איך נפלתי ככה בקלות? איך האמנתי שזה יכול להישאר קליל וכייפי? איך לא ראיתי את זה בא? אפילו לא חשבתי על האופציה שיש לו מישהי. לא האמנתי שזה יכול להיות נכון... גם כשמישהו זרק משהו, לא האמנתי שזה נכון. חשבתי שהכוונה היא לסתם פלרטוטים, כמו שהוא עושה איתי. לא רציתי להאמין שיש מצב שזה נכון. אבל כשזה בא ממנו, אין דרך לברוח מהמציאות. 

איך אתמול בבוקר זה עוד היה ממש כיף להרגיש... ועכשיו אני רק רוצה שזה יעבור. 

"ואם כואב הראש אפשר לקחת כדורים,

אולי קסמים, אולי סמים, הם יעזרו לי?

אך נגד לב שבור איש עוד לא המציא כדור

ואם פספסתי אי אפשר לחזור בזמן...

זה די מובן."

זה חלק משיר שכתבתי כ"כ מזמן... איך זה שוב נכון? 

לפחות חזר לי החשק לכתוב. אולי אפילו ייצא מזה שיר:-)

(אפילו כשאני מדוכאת אני מסתכלת על חצי הכוס המלאה. לא להאמין). 

הייתה לנו בצבא היום שיחת בנות על דייטים ויציאות, והמסקנה הסופית הייתה שלכולנו נמאס כבר מדייטים ראשונים והתחלות, וכמה שזה קשה ומעייף לעבור את כל התלאות עד לקשר הנכסף. אז למען כל הנשים והגברים באשר הם שבאמת מחפשים מישהו/מישהי לאהוב ורוצים בקשר רציני, הנה כמה טיפים הן לבנים והן לבנות על איך להתנהג. אני מדגישה, שמדובר בטיפים שנועדו נטו לקשר רציני. אם אתם מחפשים סטוצים, יכול להיות שהעצות שלי לא יהיו שוות דבר. אני מכוונת לכל הצעירים והצעירות חסרי הביטחון שעדיין לא בטוחים מה מצופה מהם בניסיון המסובך הזה ליצור קשר ולהבין את הצד השני.

נתחיל עם הבנים, כי מה לעשות שמנקודת מבט של אישה הרבה יותר קל לי לראות איפה הם לא בסדר:

1. לפני שמתחילים, כשאתה בא להזמין אותה לדייט הראשון - תהיה ברור. אם כבר אזרת אומץ וניגשת לבחורה (ולא משנה אם במסיבה, פאב, פייסבוק/אינטרנט, מישהי בחבר'ה), תוודא שהכוונות שלך ברורות ושהיא יודעת לאן אתה חותר. "בא לך להיפגש" זו אחת מההצעות הכי מבאסות שבחורה יכולה לקבל. קודם כל, באופן כללי גם בשבילכם הבנים, כדי שלא תבזבזו את הזמן, חשוב שהבחורה תבין מה הכוונות שלכם. נכון שהדחייה האפשרית יכולה להיות לא נעימה, אבל לא חבל לבזבז עכשיו ערב ולפעמים אפילו כמה שבועות על בחורה שחושבת שהיא ידידה שלכם, רק כי לא הייתם ברורים מספיק? אבל הסיבה העיקרית לכך שחשוב שבחורה תבין שמדובר בדייט היא הביטחון שזה נותן לה להראות עניין גם מהצד שלה. בחורה ממוצעת שלא חושבת את עצמה בר רפאלי תעדיף שלא לפרש הצעה לא ברורה כדייט, כדי לא להיפגע ולהרגיש מטומטמת אם בסוף יתברר שזה לא היה דייט. כתוצאה מכך גם ההתנהגות שלה תהיה מסויגת וקרירה יחסית, גם אם היא מעוניינת, והבחור יקלוט מסר של חוסר עניין - מה שיוריד את הביטחון שלו ויגרום לו להפסיק ליזום/לשדר קרירות. וכך נולדים המשחקים. הטענה שבקשר חייבים להיות פתוחים וכנים עם הצד השני נכונה כבר לרגע הראשון. תהיו כנים בנוגע לכוונות שלכם, וכך תדעו שה"כן" שקיבלתם הוא אמיתי, וגם הבחורה לא תפחד להראות את זה. 

2. המקום והזמן - בתור אחת שכבר ביטלה דייטים ראשונים רק בעקבות שגיאות שנעשו בתחום הזה, אני יכולה להגיד לכם שזה קריטי הרבה יותר ממה שאתם חושבים. המקום והזמן מראים על מידת הרצינות שלכם, האכפתיות שלכם מהבחורה, ואומרים באופן כללי דברים על האישיות שלכם. אז קודם כל - לא לחכות יותר מדי זמן. אם לקחתם טלפון של בחורה, אל תחכו שבוע עד שתשתמשו בו. שוב, זה משדר חוסר עניין ומשחקים, והבחורה תגיב בהתאם. יום אחריי בשעות אחר הצהריים זה הזמן הלגיטימי ביותר. אם כבר דיברתם על להיפגש ביום מסוים לא לחכות לאחת עשרה בלילה עד שאתם מדברים איתה, זה מראה על זלזול בה ובזמן שלה. שלא לדבר על יצירת קשר בשעות הקטנות של הלילה, אז ברור שאתם מחפשים רק דבר אחד. בנוגע למקום - אל תנסו להיות יותר מדי רומנטיים או "מיוחדים", ואל תנסו להפתיע. מדובר בדייט ראשון, אתם עדיין לא מכירים ואתם לא יודעים מה היא אוהבת. במקרה הטוב זה ייראה כמו מאמץ יתר, במקרה הרע היא תפרש לא נכון את ההפתעה ותבטל את הדייט. בדייט ראשון הרעיון הוא למצוא מקום נחמד עם אווירה טובה ולשבת ולדבר בו, להכיר אחד את השנייה. באופן כללי הכי מומלץ להתעניין ולשאול מה הכיוון שלה (בית קפה/פאב/מסיבה/מסעדה וכו'), ולקחת אותה למקום בכיוון שהיא בחרה שאתם מכירים ונוח לכם בו. ככה אתם גם מראים עניין ואכפתיות בדעתה, גם לא תפשלו בבחירה שלא מתאימה לה אבל גם תבחרו אתם את המקום שיהיה לכם הכי נוח בו, ותראו יוזמה והובלה. והכי הכי הכי חשוב - לא פארק, או ים, או סמטה חשוכה. מקום מואר ומכבד.

3. גינונים ג'נטלמניים למיניהם - חשוב מאוד. אתם יכולים להתרעם עד מחר על העובדה שהחיים של הבנות קלים יותר ומכם מצפים להכל, אבל בואו נשים שנייה את העובדה שזה לא הוגן, ואני מסכימה עם זה, בצד, ונסתכל על המציאות. בכל חברה יש מנהגים ונורמות מסוימים בכל תחום, וגם לעולם הדייטינג יש כאלו. הוגן או לא, זהו תהליך החיזור בחברה המודרנית, וכדי להשיג בחורה אתם חייבים לעבור אותו. תגידו תודה שאתם לא באיזה שבט אפריקאי שבו הגברים צריכים לקעקע את כל הגוף ולבנות בקתה, או שאתם לא חיה בטבע שצריכה ללכת מכות עם זכר אחר בשביל לזכות בבחורה. המשמעות של ללכת נגד הכללים הברורים היא שלא אכפת לכם מספיק מהבחורה או מלפספס קשר, בשביל להתאמץ ולהתנהג "לפי הכללים". והכללים אומרים שהגבר הוא זה שמתקשר לקבוע, הגבר אוסף את הבחורה ומחזיר אותה, ושהגבר מציע לשלם בסוף הדייט ומתעקש. כמובן שאם היא מסרבת לאחד מהשניים בתוקף אל תילחמו עד המוות (התעקשות עדינה תספיק), אבל להציע ולהראות שאתם באמת מתכוונים לזה זה החלק החשוב. כל גינון ג'נטלמני נוסף ייחשב ליתרון - מהצעת הג'קט כשקר, משיכת הכיסא, פתיחת דלת וכו'. בחורות יגיבו על מאפייני החיזור האלו, ויראו הערכה וחום. 

4. מגע - אני מזכירה, אני פונה רק לגברים שמחפשים קשר רציני ובריא. ופה העצה שלי היא להגיב בשטח להתנהגות הבחורה. נגיעות קטנות זה טוב, זה משדר שאתם מעוניינים ולפעמים מוסיף גם טיפה רוך. אבל חשוב שלא להגזים - אל תתחילו ללטף אותה באמצע הפאב, אם היא נרתעת לא ללחוץ, ואם נותנים חיבוק/שמים יד על הגב לא לחתור לגעת בישבן/חזה, אנחנו מאוד ערניות לנגיעות שלא במקום. יד שמונחת בעדינות על הכתף/גב, ליטוף עדין של כף היד/הזרוע, חיבוק עדין... תנו לה ולעצמכם ליהנות מההדרגתיות ולצפות ליותר, כל נגיעה קטנה כזו יכולה לגרום לה להרגיש הרבה יותר מאשר ניסיון לדחוף את הלשון שלכם לפה שלה. ואם כבר הגענו לנושא של נשיקות בדייט ראשון - אני טוענת שחשוב ללמוד מתגובות הבחורה לנגיעות הקטנות במהלך הדייט, ולנגיעות שלה בכם. אם כבר מחליטים על נשיקה, אז לא בציבור ולא באמצע הפאב - בסוף הדייט. צאו מהאוטו, תעמדו קרוב, ותראו אם היא מתרחקת או מכוונת לחיבוק. תתחילו בנשיקה עדינה, ולא להתקיף ישר בפה פתוח/לשון. 

5. אחריי הדייט - הודעת "היה כיף, לילה טוב" אחריי שהגעתם הביתה היא חתימה מושלמת לדייט מוצלח. הבחורה בשמיים. זה מראה על אומץ, על שחשבתם עליה אחריי, ומחזק את התחושה שהיה דייט טוב ושיש עתיד. אפשרות יפה אחרת היא בבוקר שאחריי, שזה בכלל מראה שהבחור חשב עלייך והופך את היום למאושר. עם הטלפון וההצעה לדייט שני לא להתמהמה יותר מדי - גג יומיים אחריי הדייט ליזום שיחה. היא גם ככה תבלה את היום-יומיים האלו בלחכות לשיחה שלכם, אל תתנו לה לחכות יותר מדי. שוב, זה יעורר את אותו חוסר ביטחון שאח"כ יחזור אליכם בבומרנג. 

ועכשיו לבנות:

1. אל תהיי מגעילה - ברגע שהוא הציע לך לצאת, הכוח אצלך ואת יודעת את זה. ומאוד חשוב לא לנצל את הכוח הזה לרעה. אל תתחילי למשוך אותו בלשון, אל תתני לו לחכות שעות. הוא נתן לך את הביטחון ואת הכדור ברגע שהוא הציע, תחזירי לו באותה המטבע. כמו שתחושת הביטחון חשובה לנו הבנות, כך היא חשובה לבנים. אם את לא רוצה שהוא יתחיל להתקפל ולשחק, אל תתני לו סיבה. וזה מעבר ללא להיות אכזרית ולתת לו לחכות - תהיי חמודה. תני לו לראות את ההנאה שלך, את השמחה שלך. אני לא אומרת שאת צריכה לקפוץ ולצרוח "יש!", אבל תתני לו להרגיש שאת שמחה שהוא הזמין אותך ושאת מעוניינת. חיוך, מילת הסכמה ברורה - לא "למה לא", או "בסדר". ואם את לא מעוניינת, תעשי טובה לכולנו ותבהירי לו את זה מהר ובעדינות. אל תשגעי אותו ואל תצחקי עליו. את סתם פוגעת בחברותייך למין הנשי, שאח"כ לא מבינות למה גברים מפחדים להציע להן לצאת. 

2. תשדרי גם מהצד שלך - אל תצפי שאת תעמדי בשילוב זרועות ופרצוף חמוץ והוא ימשיך להתעקש ולחזר. זה שהוא הציע לך לצאת לא אומר שהוא שלך, ושהוא יילחם עלייך עד המוות. את אמנם מעניינת אותו, אבל לא במחיר של לפגוע בגבריות או בביטחון שלו. אל תחשבי שאת משפילה את עצמך בזה שאת יוזמת, זה ממש לא נכון. להראות שאכפת לך ושזה חשוב לך כמו שזה חשוב לו זה קריטי - כמו שאת צריכה ממנו שייתן לך ביטחון ותחושה שהוא רוצה, גם הוא צריך ממך את אותו הדבר. בשלב מסוים בהתחלה תהיי את היוזמת. תזרקי משפטים מפרגנים לפני/במהלך הדייט כשאתם מדברים, תתני לו תחושה שאת מעריכה אותו. תזמי שיחה בעצמך. תשלחי הודעה חמודה/משהו קורץ. תזרמי בדיבור, אל תגרמי לו לתחושה של חוסר נוחות, שהוא לא מעניין/טוב מספיק. 

3. אל תיכנסי לפאניקה - הוא לא עשה משהו מהדברים שאמרתי מקודם? לא להילחץ, ולא לפסול ישר. בנים רבים וטובים פשוט לא יודעים איך להתנהג. לפעמים הם רגילים לבנות שמשחקות משחקים, לפעמים אין להם אחות/ידידה טובה שתסביר להם איך להתנהג. לפעמים בנות ריטשו להם את האגו בסירובים בצורה דוחה והם לא רגילים לנחמדות. אבל אל תדאגי, אלה דברים שמסתדרים ברגע שהם קולטים שאת משהו אחר. אם הבחור מעניין אותך, אני אומרת שתתני לו 3 פסילות עד שאת מחליטה לפסול אותו לפני/אחרי דייט ראשון. חשוב לבוא לקשר מנקודת מבט אופטימית, ולא לפרש כל דבר כשלילי על ההתחלה. הוא לא הציע לאסוף אותך? אולי אין לו אוטו. הוא לקח אותך לים? אולי הוא לחוץ כלכלית. הוא לא התקשר אחריי ועברו הדייט שלושה ימים? אולי הוא זקוק לסימן ממך, אולי שידרת משהו מרוחק והוא חשב שאת לא רוצה, אולי הוא חושב שאת בחורה של משחקים ואת צריכה להוכיח שלא. הוא עשה את כל הדברים האלו - סיכוי סביר שזה כבר לא צירוף מקרים, הוא פשוט לא מספיק בעניין. אבל לא לקפוץ ישר למסקנה שהוא לא רוצה, ולא להיבהל במהירות. זה רק יגרום לך להתחיל להתנהג בקרירות ולפגוע בו, וברגע שזה המסר שהוא יקלוט ממך הוא ייסוג.

4. אל תפתחי ציפיות מוקדם מדי - לנו הבנות יש נטייה לצפות לשלמות על ההתחלה. אנחנו רוצות את האביר על הסוס הלבן, ותמיד מרגישות שנתקענו עם ליצן החצר על חמור. ציפיות וסטנדרטים זה חשוב, אבל גם חשוב להיות ריאליות ולזכור שרומא לא נבנתה ביום אחד. הקשר המושלם שאנחנו כ"כ רוצות זה משהו שצריך לעבוד עליו, והאביר שאנחנו חולמות עליו יכול להיות קבור מתחת לערימה של שיריונים ומעטות הגנה. אם הבחור טוב ואתן מרגישות שיש עניין, לא לצפות לדייט מהחלומות על ההתחלה ולהתנהגות מושלמת. כימיה נבנית, אנשים לומדים ומשתנים בתוך הקשר. תחליטו מראש מה הקווים האדומים שלכן ועל מה אתן לא יכולות לעבור בשתיקה, ואל תוותרו על בחור בגלל משהו שהוא לא קריטי. העצה הזו יכולה להיות נכונה גם לבנים אגב, פשוט אצל בנות שמתי לב לנטייה לחולמנות הזו ולוויתור המהיר הרבה יותר.

ולסיכום לכולם - זה נשמע כמו משפט של פסיכולוגים שעובדים בטיפול זוגי, אבל חשוב לזכור שכולנו מפחדים מדחייה ומפחדים להתאכזב, ואם לא ניתן לבן הזוג הפוטנציאלי את התחושה שגם מבחינתנו יש פה סיכוי למשהו ששווה את לקיחת הסיכון הזו, גם הצד השני לא ייקח אותו. כנות ואומץ הן מילות המפתח בהתחלה של קשר חדש. תנסו להתגבר על הפחד מה"לא", על הרצון שלא לחשוף אכפתיות בשום צורה. וחשוב גם לשים לב לאדם שעומד מולכם ולנסות לראות מה מתאים לו - האם הבחורה עדינה ורכה ורוצה את הגבר החזק שידאג לה, או שהיא פמיניסטית קשוחה שרוצה את זה שיתנגד לה? האם הבחור מעדיף להרגיש "הגבר" ולהיות המוביל, או שהוא מחכה שתיקחי יוזמה? בשלב ההתחלתי הכל ניסיון וטעייה. תנסו, ואם הצד השני מגיב לא טוב, תחליפו גישה. למשל, ניסיתם ללטף את הבחורה והיא התרחקה - תתרחקו וחכו עד לסימן ממנה שהיא מוכנה למגע. בין אם במודע או בלא מודע, הצד שני יעריך אתכם הרבה יותר על ששמתם לב מה מפריע לו ושיניתם את התנהגותכם. 

אני מקווה שהעצות שנתתי פה באמת יעזרו למישהו, וגם אם לא לפחות עשיתי לעצמי קצת סדר במחשבות:-) אולי פוסט הבא אני אכתוב על כל ההתחלות המזעזעות בהן אני וחברותיי נתקלנו שהובילו לכל ההבנות האלו. 

ובינתיים, שיהיה לכולנו יום טוב:-)