My journey to heaven
So take me as You find me, All my fears and failures, Fill my life again. |
| 7/2009
 חודש ממש עצוב
זה התחיל מזה שר מ ו טסו לחו''ל.
לארה''ב,לJH.
הן הגשימו חלום שחלמתי עליו מכיתה ז'.
מצד אחד אני שמחה בשבילן,מצד שני נורא מקנאת,
וכמובן,נורא נורא מתגעגעת.
כמו חברה טובה הכנתי להן מחברת טיסה שחס וחסס לא ישעמם להן במטוס.
ביום למחרת התחילה הקייטנה של המתנ''ס.
לפני זה כל כך התרגשתי,יש לי ניסיון בקייטנות והדרכה וזה תמיד היה כל כך כיף,
ידעתי שאני אפספס את 'כלי היוצר',אבל אם אני רוצה לטוס לחווה שנה הבאה אני ממש חייבת את הכסף.
אבל מה?
זה ממש לא היה כמו שציפיתי,כמו שקיוויתי:
קיבלתי 23 ילדים בכיתות א'-ב',ילדים ממש מעצבנים,שלא מקשיבים,שלא משתפים פעולה,שמתחצפים,שאין להם שום כבוד.
כאילו,מי שמע על חניך שבועט במדריך שלו?!
והצוות הוא לא כמו שאני רגילה:הבוס ממש מאיים,אין ציוד בזמן,ואף אחד לא מקשיב.
ביום חמישי,בגלל הלחץ של השבוע פשוט התפרצתי וממש בכיתי מול החניכים.
מחר יש ספארי ואני לא יודעת איך אני הולכת לשרוד איתם :(
אתמול כולם חזרו מהקייטנת ילדים של מרשה,ובכלל הייתי עצובה,למה הלכתי לשם ולא לפה?
ועוד התכוננתי לקייטנות האלה כל השנה,
למדתי פסוקים שלמים!!!
:(
היום אני הולכת להתקשר אליה ולהתחנן שתרשה לי לעזור בקייטנה של הדוברי אנגלית,כי אני פשוט לא יכולה לסבול את זה יותר...
ני יודעת שאתם חושבים שאני ילדת פוזה,אבל זה לא נכון,אני תמיד משתדל להיות מה שאני,כן אני די צומית,רגישה,אבל אין מה לעשות,ככה אני.
ואני יודעת שיהיה טוב,והמצב ישתפר.
אולי זה יהיה עוד 16 ימים,אולי עוד חודש,אולי רק בחנוכה,או רק בקיץ הבא,אבל זה יקרה,ואסור לאבד תקווה!
| |
|
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
