My journey to heaven

אני ילדה די דכאונית...פיצול אישיות,הפרעה דו קוטבית,אני מדברת לעצמי לפעמים..

כל המסגרות החברתיות האלה,הנסיון התמידי להתחבר.

אבל אני יודעת שאני לא חלק מהעולם הזה

ולפעמים זה ממש קשה

אני כל כך רוצה חברה או חבר נפש טוב..

לדבר איתו על הכל...

נמאס לי כבר מהרדידות של החברה שאני חיה בה...

אני רוצה לדבר על פילוסופיה,על תאולוגיה,דיונים עמוקים...

כבר נמאס לי לדבר על איפור,על בנים,על בית ספר...

יש עולם בחוץ!

ובכל זאת אני מנסה להתחבר אבל איכשהו תמיד מרגישה שאני לא חלק מזה.גם במסגרות המשיחיות..

זה מביא אותי למקום שבו אני מבינה שישוע הוא היחיד בחיי,זה טוב אבל קשה...

אני רוצה איזה משהו בחיים

ואני אפילו לא יודעת מה

אני מרגישה כל כך ריקנות מבפנים

וכל החיפוש הזה של צומי

נמאס לי מזה כבר

פשוט חייבת לפרוק את מה שעל הלב שלי

מחפשת משהו אבל לא יודעת מה,מן צמא פנימי כזה

אם מישהו רוצה להיות החבר הכי טוב שלי הוא מוזמן

25/5/11
עכשיו,אחרי שעברה יותר משנה,אני מבינה שכל זה לא היה סתם ככה.
כל הזמן הזה ישוע ניסה להראות לי שהוא-זה כל מה שאני צריכה.
הוא החבר הכי טוב שייחלתי לו,
הוא זה שמקבל אותי,ואוהב אותי,ומדבר אליי,
הוא החבר נפש שלי,
והוא זה שממלא את הריקנות,
ומרווה את הצימאון,
הוא הכל