My journey to heaven

באתי לאתגרים תמימה ושמחה (ככל שילדה שרק סיימה ללמוד עוד לא יודעת באיזה שעה היא חוזרת הביתה יכולה להיות שמחה) וסשה שאל אותי למה לא הודעתי שאני שאני לא באתי יום חמישי.אני כזה אומרת 'היה לי משהו' והוא מתחקר 'מה?' כאילו היה לי קבוצת נוער והכל (וואי אני נשמעת מה זה פקאצה) וס לא ידע שאני מאמינה,וזה לא משהו שאתה רוצה לספר לרכז שלך.

אחרי הרבה תחקורים אמרתי לו 'שמעת על היהודים המשיחיים?'

'כן'

'אני כזאת'

'אני יודע.ראיתי בבלוג שלך'

?!@$%#$?@

'למה הסתכלת בבלוג שלי?'

'שמת קישור בפייבוק'

אממ..ככןןן....לאנשים נורמאלים לא אכפת איזה קישורים אני שמה בפייסבוק,ואנשים נורמאלים בכלל לא מסתכלים לי בפרופיל....

זה מפדח שהרכז שלך יכול ךדעת עליך הכל,יש בבלוג הזה דברים אישיים,שאני מעדיפה שאנשים שמכירים אותי לא יראו.

כמו התפילה שלי,ששפכתי את הלב לאלוהים,זה לא משהו שאני רוצה שאנשים מסוימים יתקלו בו.

כמובן שיש אנשים שאני רוצה שיראו את הבלוג שלי,אבל ס לא ביניהם.

מבולבלת עכשיו. ודי כועסת.

אבל לפחות אני יכולה להיות כנה עכשיו.

מי יודעאולי זה רצונו של אלוהים?