הדרכתי היום לבד כיתות א' בנים והיה זוועה.
אחרי זה עשיתי שיחה עם ס והוא אמר ש3 מדריכים זה יותר מדי,כלומר,מעיפים אותי מהאתגראיות המושלמים שלי ומהדורבנים החתיכיים שלי.
ואני הולכת להדריך כיתות ג'-ומה המצב של כיתות ג'?חניכה נאחת רשומה,אין עוד ילדים.רק היא,בד''כ מצטרפת לכיתות א'.
אני ממש ממש התבאסתי.
אני נתתי את כל כול לכיתות א' וד':קניתי צ'ופרים (ב75 ש''ח!) והכנתי אותם,ישבתי וכתבתי פעולות,לפעמים לבד,הגעתי למרכז הדרכה ופספסתי חוגים ופעילויות בשביל זה,עבדתי על פעולות במקום ללמוד,הפסדתי שיעורים כדי לגייס חניכים,התחברתי כ''כ לקבוצה שלי ופתאום...
הכל נפסק.
קבוצה חדשה,שרוב הסיכויים שלא יגיעו אליה ילדים,
להתחיל הכל מהתחלה:לגייס,לקנות,להכין,לעבוד.
למה אחרי שאני עשיתי את העבודה הקשה אני צריכה לוותר על זה?
אני בכלל לא רוצה להדריך כיתות ג'.
עברתי הסמכה כדי להוביל למנהיגות ע''י מקצועות האתגר חניכים בכיתצות ד'-ז'.
מה כבר אפשר לעשות עם כיתות ג'?
למה דווקא אני צריכה להידפק?
אני הבנאדם הכי ותיק באתגרים.יש לי נסיון,הייתי פה פעם ואני יודעת איך ומה דברים צריכים להיראות.
אני באתי לפני ס וזה לא בסדר שהןוא מעיף אותי ככה.
ולמה אני בכלל נכנעתי ללחץ מצדו?
אני אעשה את מה שאני חושבת לנכון.
וןבזו ההזדמנות אני רוצה לפרסם משהו שכתבתי בתחילת שנה ועכשיו אני מרגישה לנכון לפרסם,אתגרים מאז ועד היום,מרכז אתגרים שלי
אני זוכרת את היום הזה היטב, זה קרה כשהייתי בכיתה ח': ילדה ממוצעת, לא כל כך מיוחדת,בלי הרבה בטחון עצמי- יושבת בכיתה. לכיתה נכנסות שתי בנות 'גדולות',בנות שש עשרה בערך, ומבקשות להודיע הודעה.
''שלום,אנחנו ממרכז אתגרים,אנחנו רוצות להזמין אתכם לפעולה במרכז אתגרים,זה יהיה ביום שלישי ב17:00,בואו!'' הן הודיעו והלכו, משם החיים שלי השתנו-
באתי לפעולת ניסיון באתגרים,נהניתי,והחלטתי להישאר.
בפעולה הראשונה שאלתי את אחת המדריכות שלי "מה בעצם המטרה במרכז אתגרים?"
התשובה הייתה לפתח את הביטחון העצמי,'בסדר' אמרתי.
באתגרים בין היתר פגשתי מישהי,שבהתחלה לא הסתדרתי איתה אבל כיום היא אחת החברות הכי טובות שלי.
אפשר להגיד שזו אחת מנקודות האור הראשונות ש"אתגרים" העניקו לי.
השנה הזו היתה פשוט מדהימה עבורי - למדתי דברים על עצמי, גיליתי שאני מסוגלת לעשות דברים שלא האמנתי שאעשה אי פעם (אח...הסנפלינג הראשון שלי...הסימן שנשאר לי אחריו לא היה כל כך יפה, אבל הוא עבר , והזיכרון נשאר...הצלחתי!)וכמו כן משחקים ופעילויות מאתגרות(פיסית ומנטאלית) כמו קשרים, בישולי שדה, בניית מדורות, ODT (פעילויות שמטרתן היא שיתוף פעולה) ועוד. בין היתר, הכרתי אנשים מדהימים,וגם את עצמי יותר טוב. ועל כן החלטתי להמשיך גם בשנה שלאחר לקורס ההדרכה.
אך אל תבינו אותי לא נכון , אנשים טובים אומנם היו , אך לא פעם קרה שחלק מהאנשים שצחקו עליי שאני באתגרים הופיעו בשנת הקורס והודו שהעבדה שהם שם היא הטיסה לארה''ב לחווה האתגרית.
לימדו אותי שהמטרה העיקרית באתגרים היא פיתוח מנהיגות נוער,וזאת על ידי שימוש במקצועות האתגר. כשאני מסתכלת לאחור-לפעולות שעברתי בכיתה ח',אני יכולה להבין לעומק את מה שניסו להעביר לי-וזה עזר לי בהמשך בתור מדריכה.
שנה אחרי בכיתה י',מצאתי את עצמי מדריכה קבוצה של בנים בכיתה ד', ולא..זה לא עד כדי כך מפחיד.מצאתי את עצמי מעבירה להם פעולות על כפיתות,על ODT ושיתוף פעולה,על בישול והשרדות, אבל גם פעילויות על חיסכון במים, בטיחות בקיץ, חברות,ולקיחת אחריות, ומדי פעם גם סתם פעולת כיף.
הקיץ, רוב חבריי השישיסטים באתגרים טסו לחווה האתגרית בארה''ב, דבר שהוא די צפוי. הם חיכו לזה כל כך הרבה זמן-ואילו אני לעומתם נשארתי באריאל.
מה שמקומם אותי הוא שברגע שהם חזרו חלקם השתנו -ובכך גם מרכז אתגרים:
''כל חודש יהיו ארבע פעולות בערך :שתי פעולות מקצועיות, פעולה חברתית ופעולה כייפית. בסוף כל סמסטר תהיה תחרות על הפעילות המקצועית שלמדו עד אז.'' אמר הרכז
''אבל,'' שאלתי ''מה אם הפעולות הערכיות?''
''למה את מתכוונת?'' הוא שאל
''הפעילויות המקצועיות הן חשובות, אבל מה עם קצת ערכים?''
''מה?!'' חצי מהשכבה שלי, איתם עברתי כברת דרך, התנפלו עליי ''על מה את מדברת? בשביל זה יש לנו את הפעילויות המקצועיות.''
''המטרה של אתגרים היא פיתוח מנהיגות צעירה,מקצועות האתגר הם היעד!'' השבתי.
''לא, הם המטרה. חשוב שהחניכים ידעו אותם טוב''.
ובכך נגמר הדיון, אני מול רבים.
באותו הרגע הייתי די מעוצבנת. מצדי שהחניכים שלי, ילדים בכיתה ד', לא ידעו לנווט כמו שצריך או כפיתה כזו או אחרת. אבל חשוב לי שיצאו בני אדם! שיהיו מעורבים בחיי היום יום, שיבינו למה זה חשוב לחסוך במים ולהתנדב, ילמדו לאהוב את הארץ שלנו, שישתפו פעולה ביניהם ויקחו אחריות. אלה התכונות של המנהיגות- אותן רוכשים דרך מקצועות האתגר, דרך אתגרים.
שתקתי ולא הגבתי. הם המשיכו להעלות עוד כמה הצעות,ביניהם סיסמא לכל קבוצה וצבעים לאתגרים,ואפילו לשנות את הסמל. כבר לא יכולתי לשתוק יותר-למה?! למה לקחת את הדברים הקטנים האלה שמייחדים אותנו? למה לשנות את הסמל? הסמל שלנו הוא מה שמייחד אותנו.
הסמל הוא חייל המטפס על ארץ ישראל , לזכרו של החייל שנפל רב סרן צור מאור. סמל המסמל את הערכים שנעלמו עם הזמן.
וכעת,חלק מהאנשים שהתנפלו עליי עוזבים את אתגרים, לתנועת נוער אחרת, אולי אחרי שהיו בחווה כבר אין להם מה לחפש פה, או שזה כבר לא זה?
ואני? אני מתגעגעת למרכז אתגרים הישן, מרכז האתגרים עם ערכים ומנהיגות, מרכז אתגרים עם היחוד שלו, מרכז האתגרים שלי.