מונולוג שכתבתי לפני כמה ימים.
חלק מבוסס על מציאות וחלק על דמיון.
את זה כבר תגלו בעצמכם,כי אני כבר לא יודעת מה נכון.
בוקר טוב,יקירתי. מה את עושה היום? באמת? אבל זה לא יום ההולדת שלך? אז למה את עושה את זה? כי ביקשו ממך?!
ילדה, את כל כך חייבת להפסיק לעשות את מה שאומרים לך!
אדם שלא פועל בחייו מתוך בחירה, כל חייו הם בכי-רע.
כן ילדה, את כל כך חייבת ללמוד להגיד ''לא'' , מה זה ה''לא'' המהוסס הזה? תגידי ''לא'',לא ככה, ברגש! ''לא!'',כן, מספיק טוב.
למה את עושה את זה בכלל? מה?! ואני עוד חשבתי שאת אינטליגנטית.
מאמי, כפרע, לא אכפת לו ממך. אם תעלמי לשבוע הוא לא יגיב.
את יודעת מה? תנסי! נכון שיהיה קצת קשה בלי פייסבוק לשבוע, ואולי תוצאות הניסוי יאכזבו, אבל את צריכה לגלות אחת ולתמיד.
תלמדי כבר להתמודד עם אכזבות.
לא, לא, אל תבכי ילדה, (השם ישמור,עם מי נתקעתי פה?),
יום אחד את תצאי מזה,יום אחד את תגלי מציאות אחרת.
תצאי מהבועה של תקוות שווא מזויפות. רק על אלוהים את יכולה לסמוך. כל השאר יפול, רק אלוהייך לעולם לא יאכזב.
צאי מזה. אני אוהבת אותך. בערך.
בוקר טוב יקירתי.שיהיה לך יום נפלא,ויום הולדת שמח.