My journey to heaven

תמיד הייתי שם.

תמיד הקרבתי כל כך הרבה בשביל זה

סיפרתי לך הכל

התייחסתי בסבלנות לכל דבר.

סלחתי לך כשרבת עם החברה הכי טובה שלי ביומולדת שלי וכשהכרחת אותי לבוא באותו יום ולעשות שקופיות

השקעתי במתנת יומולדת,מתנת גיוס,זמן,כסף,

נתתי כל כך הרבה מהנשמה שלי,הוצאתי כל כך הרבה אנרגיות נפשיות,

אתה תמיד היית ונשארת אותו הדבר,

לא רוצה קשר איתי?

תבוא ותגיד,תהיה גבר אמיתי,

אחרי שהתגייסת אתה הבנאדם הכי מאגנר שיש,

וואלה נשמה לא רק אתה עסוק בחיים,

יש לי חיים שלא סובבים רק סביבך

חושבת שהפיתרון הכי טוב זה למחוק אותי מהפייסבוק בלי להגיד כלום?

לך על זה.

כבר לא אכפת לי מכלום.

אני לא אבכה יותר בגלל בנים.

אני לא אשקיע באנשים שלא שמים על זה,

אני אעשה מעכשיו רק מה שטוב לי,

ובמיונים האלה לטיס אני אוכיח לעצמי את מה שידעתי תמיד ואתה ניסית כל הזמן להראות לי שלא-אני בנאדם איכותי,אני אצליח בדברים,אני מבינה 'משהו' בצבא ובחיים,ואני אוכיח לכולם שהכל קטן עליי.

פוסט עצבני ביותר.

נמאס לי מאנשים.

ולא אכפת לי שלמעשים שלי יש השפעות ארוכות טווח

וזהו

לא אכפת לי מכלום

לא יודעת מה קרה לי,אבל ממש,ממש,ממש הלכתי לאיבוד בזמן האחרון.

ובאמת שאין לי כוח לחזור לעצמי

וזה היה הקש ששבר את גב הגמל.

אבל אם אני לא יכולה לבטוח בבני אדם

ובאמת שאין לי מושג עכשיו איפה אני ואלוהים

במי אני כבר יכולה לבטוח?

בעצמי-בטח שלא