My journey to heaven

כל כך אוהבת אנשים מסוימים,

כל כך מתגעגעת לאנשים מסוימים,

כל כך רוצה לראות אנשים,

ואז מגלה שזה לא הדדי.

כאילו,הגעתם עד לחור שאני גרה בו,

למה לא לקפוץ להגיד שלום?
למה לא ליצור קשר כלשהו?
ואז אני מגלה שהייתם פה דרך הפייסבוק...

הפייסבוק הזה הורס לי את החיים

ורגשות הקנאה צפים שוב...

באמת שזאת הפעם החמישית בערך שזה קורה השנה

וזה כל כך כואב,

וכל כך מעליב...

למה היא כן ואני לא?
במה אני שונה שלא מגיע לי חברים?
זה כל כך מעצבן

ושוב צפה לה ההרגשה שלאף אחד לא אכפת ממני

ושוב אני יושבת כמו פאטתית מול המחשב,

מקלידה במרץ,ברקע נשמעת מוזיקת הלל מיוטיוב,

ושוב אני בוכה בטירוף.

תבטיחו לי שבפעם הבאה שתהיו באריאל או בסביבה תקפצו לבקר,טוב?

ולמה הלא מאמינים כן עושים את זה והמאמינים לא?