My journey to heaven

ציניות,עקיצות,ירידות.

לראות את האיוונט ההוא בפייסבוק ולגחך.

לראות את התמונות ולשמוח שלא הייתי שם.

מצד שני להתבאס,

כי אני מתגעגעת לתקופה שאהבתי את זה,

אני מתגעגעת לאנשים שאהבתי,

עד שהתנפצה לי הבועה.

הייתי רוצה להיות שם,

אבל לדעת שאני כבר לא יכולה,

גם מבחינה פיזית - אני הרי בנשר,מפוצצת עבודה...

אבל גם מבחינה נפשית - קשה לי לראות את האנשים האלה,

עכשיו כשאני רואה אותם באור אחר.

זקוקה לאהבה לאנשים האלה,

זקוקה למחילה לאנשים האלה,

זקוקה לרחמים לעצמי ולאחרים,

זקוקה לסבלנות והבנה שכולנו אנושיים,

אני רוצה את התמימות שלי חזרה...

כמובן שיש את אלה שאיתם זה שונה.

אבל הפחד הגדול שלי הוא:

האם זה הדדי,או ששוב אתאכזב?

עברנו חודש בנשר בלי משכורת.צריכה לחזור לשם ביום ראשון ואין לי את הכסף לנסיעות.