My journey to heaven

דברים שמעצבנים אותי בהתנהלות המתנ''ס:
אני מרגישה שמטילים עליי עוד ועוד משימות שאני לא יכולה להתמודד איתן.
לדוגמה: עד יום חמישי אני צריכה לסדר את כל האתר – משימה ממש בלתי הגיונית בהתחשב בכל שאר המשימות שיש לי.
הפרוייקט הכי חשוב לי כרגע הוא פרוייקט החונכות אך אני לא יכולה לבצע אותו כראוי כי יש לי משימות שפשוט מתנגשות אחת בשניה. מילא מרכז ההדרכה, אבל ביום חמישי – יום שבו באמת צריכים אותי כי יש חונכים בעייתיים באותו יום אני לא יכולה לעזור כי בין 17:00 ל19:00 יש את הכתיבת פעולה של המד''צים.
חוץ מזה, אני לא מרגישה שזה אפקטיבי שאני אעשה כמה משימות במקביל במקום להתרכז באחת או שתיים כי זו שיטה שלא מתאימה לכולם. לי נורא קשה להתרכז בכמה משימות במקביל, ואני פשוט לא מסוגלת. בביה''ס הייתה לי אותה בעיה עם המד''צים והבגרויות אז פשוט לא הייתי לומדת והייתי מתמקדת בדברים אחרים.
עוד משהו שמפריע לי זה שכל הזמן אומרים לי ''להתמודד'' ואני מרגישה שזו סוג של זריקת אחריות. איך אתם מצפים ממני להתמודד? לעזוב את הפעילות של נטע כל דקה כדי לבדוק איך הולך לחונכים? לעזוב את החניכה שלי כל דקה כדי לבדוק מי הגיע? בין פעולה לפעולה להתחיל לעבוד על האתר ואז יהיו לי שני פרוייקטים לא גמורים במקום פרוייקט אחד שעובד כמו שצריך? בריכוז חונכות – אתם רוצים שאני אבנה חדר נוסף לחונכים?
אני לא מבינה למה ללכת ראש בקיר. אני כן מנסה לעשות את המשימות ופשוט לא עומדת בזה.
וההרגשה שאני מקבלת מצוות המתנ''ס היא פשוט אטימות. יש עבודה – אז תעשי אותה.
זה נורא מעצבן אותי שרוב העבודות שלי משרדיות – לא בשביל זה הלכתי לעשות שנת שירות. אני מרגישה שהעבודות המעצבנות הקטנות האלה – לא רק שהן מהוות מכשול להגשמת המטרה שבאתי בשבילה ולסיום פרוייקטים כמו שצריך, אלא גם שהן מפריעות לי לממש את הפוטנציאל שלי.
אני מרגישה שכל המטרה היא להפיל עלינו עוד ועוד משימות ולא להסתכל על התוצאות אלא על איך אנחנו מתמודדות עם ריבוי משימות. ואני באמת לא מבינה מה הקטע בזה? אלא משימות שכל מד''צ בכיתה י' יכול לעשות. לא בשביל זה הלכתי לעשות שנת שירות.
אני כ''כ שונאת את המסגרת הזאת שמגבילה אותי ואת היכולות שלי. זה חינוך בלתי פורמלי אז למה זה מרגיש בדיוק כמו בית ספר?
אני לא רוצה שזה ישמע לא נכון – באתי לעבוד, לחנך, לעשות אבל נורא קשה לעשות משהו משמעותי כשהרבה אבנים קטנות תקועות בדרך.
המסגרת עצמה של המתנ''ס משגעת אותי, בבקשה תקנו אותי אם אני טועה ואם אני רואה את זה לא נכון, אבל אני למדתי בסמינרים להביא את החסרונות שלי ולמצוא מהם את היתרונות. חיסרון שקיים אצלי: אני חדשה במתנ''ס ולא מבינה איך דברים מתנהלים, אך היתרון שאפשר להוציא מזה הוא שאני יכולה להסתכל על המסגרת הזאת בצורה שונה – ומה שאני רואה זה מסגרת שפשוט לא מתפקדת כמו שצריך. מסגרת שבה מעבירים למדריכים פעולה על כבוד – ואיך יודעים שהמסר לא הועבר? כשהמדריכים צועקים כל הפעולה ולא נותנים למדריכות שלהם להעביר להם אותה, והמדריכות עוד על מדים. יש זלזול יותר גדול מזה? בסוף אותו הערב הם משאירים את המתנ''ס מטונף, המקום שאמור להיות הבית שלהם.והם מדריכים. אם כך נראים המדריכים מה יהיה עם דור ההמשך??
המתנ''ס עצמו משתף פעולה עם דברים מגעילים שנוגדים לגמרי אידיאלים ועקרונות שאמורים להיות ממוצעים בכל מתנ''ס: התנגדות ומיגור תרבות הצריכה והזנותיות בקרב הילדים בימינו, צמצום פערים כלכליים בחברה, וכד'. אז מה אנחנו משדרים להם כשאנחנו משתפים פעולה עם הדיסקו ריקו ודומיהם?
זה לא הגיוני שמביאים ילדים מהשכונה הכי קשה בנשר למקום אחד, אומרים להם לשבת יחד, ויוצרים כור היתוך של ג'יפה. במה זה תורם? פעילות ערכית אי אפשר להעביר להם אז הם סתם מעבירים את הזמן וזה מכלכל אותם עוד יותר. למה אי אפשר לעשות משהו שקצת יותר יעזור במצב הקיים – מודעון פתוח, יותר חונכות...
למה המתנ''ס עצמו יותר משקיע בחוגים שעולים כסף וחוגים שלא כולם יכולים להצטרף אליהם מאשר למסגרות שהילדים באמת צריכים? למה משקיעים בכתום תפוז ולא בחונכות לדוגמה? זה לא אמור להיות ההפך?
מלמדים את הילדים האלה להילחם על צדק חברתי, עקרונות, וכו' אבל משדרים בדיוק את ההפך.
זה כואב לראות את זה ואני בתור שינשינית באתי לשנות את זה אבל הבירוקרטיה, והמסגרת הזאת פשוט מגבילה אותי מלהביא שינוי אמיתי. וזה גורם לי, בתור אדם בוגר, לסלוד ממסגרת.
אני מאוד מקווה שהדברים שכתבתי יביאו לשינוי אמיתי ולא סתם יכתבו בתור קטע יפה. אני מקווה שאת הדברים האלה יקחו הקוראים לתשומת לבם ובאמת ינסו לשנות במקום להגן על המסגרת המתמוטטת הזו.