בתאריך 20 באפריל 2012 שלחת לעצמך מכתב באמצעות אתר
www.2myself.org לכבוד עצמי העתידי,
את זוכרת על מה חשבת בדיוק לפני שנה?
את זוכרת איפה היית בדיוק לפני שנה?
בדיוק לפני שנה ישבת על המיטה בחדר שלך, בבית, אחרי שהבטחת לעצמך ש21 את לא סוגרת יותר בנשר. את משתגעת. השנת שירות שלך בנשר נעשת יותר ויותר קשה. את לבד כבר 4 חודשים, ורק לפני 4 ימים בערך קלטת את זה והתחלת לפחד. השכנה מפחידה אותך - כן, עוד שכנה לא הכי בריאה בראשה שבאה לבקש אוכל.. מאבקים מתחוללים במחשבות שלך: מצד אחד את מרגישה כ''כ לא מועילה, את לא מורה חיילת ואין לך זכויות. לא זכות להתלונן, לא זכות לבכות, לא זכות לשיחה או חיבוק. את גם ככה לא עושה כלום.... מצד שני - המטרות של אלוהים והמטרות שלך זה לא אותן מטרות כמו של המתנ''ס. שווה לסבול שנה שלמה בשביל לבשר את הבשורה לפחות לאדם אחד. החיבוק שאותו קיבלת מר' - החמוד הזה בכיתה א' היה שווה הכל, ה' הקטן והחמוד שכ''כ אהבת.. מכתבי ההערכה שמ' הייתה שולחת לך.. וזוכרת את ה' - החניכה שלך שהיית עושה איתה תחרויות גרעפסים.
ומה מצבך הרוחני?
לפני יומיים היה את כל הסיפור הזה עם י.ל.י - שנורא התעצבנת, והייתה לך שיחה עם ס', ומ', וי' ופ'.. ואז החלטת שאת מרעיבה את עצמך וזה שרד רק 25 שעות - כל מה שהרגשת זה הרס עצמי. והתחלת את המחקר הזה של מה זה בעצם קהילה.. ולא היה לך כוח לכלווווווווווום. בערב תכננת לצאת לצ'ק פויינט עם החברים, לשתות קצת, להירגע, למרות שאלכוהול לא טעים לך - סתם, בשביל הפוזה.. כי אם כבר הרס עצמי..
את רוצה לפרוש מהש''ש בגלל הגידול שגילו לאמא שלך - העובדה שאת צריכה ללכת לעבוד.. האם באמת עשית את זה?
את חושבת על השואה השניה וחוששת..האם 7 השנים כבר התחילו?
אז יקירה, אני צריכה לצאת עם ניקה, ולך אני אאחל חסד ושלום.
לא משנה איפה את נמצאת כרגע - אלוהים איתך, והוא הבטיח לא לעזוב.
אל תשכחי לשלוח מכתב לעצמך.
ממך - נסטי השינשינית.
ואיך קוראים לך עכשיו?
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
