האם יש מישהו שנכשל?
האם יש מישהו שנופל?
האם אני היחידה בקהילה היום שמרגישה כל כך קטנה?
כי כשאני מסתכלת סביב
כולם נראים כל כך חזקים
אני יודעת שבקרוב הם יגלו
שאני לא שייכת
אז אני מחביאה את כל זה, כאילו שהכל בסדר
אם אני אגרום לכולם להאמין שזה כך, אולי גם אני אאמין בזה
אז אני לובשת שוב חיוך, משחקת את התפקיד שוב
כך שכולם יראו אותי באותה הדרך שאני רואה אותם
האם אנחנו אנשי פלסטיק מאושרים
תחת צריחי פלסטיק מבריקים?
עם קירות סביב החולשות שלנו
וחיוכים שמסתירים את הכאב שלנו?
אבל אם ההזמנה תהיה פתוחה
לכל לב שכבר נשבר
אז אולי נוכל לסגור את הווילון
בנשף מסכות הויטראז' שלנו?
האם יש מישהו שהיה שם?
האם יש ידיים מורמות?
האם אני היחידה שנמשכה
למזבח בשביל הופעה?
ההופעה משכנעת
ואנו מכירים כל שורה בלב
אבל כאשר אף אחד לא צופה
האם אנו באמת מרגישים שייכים?
אבל האם זה ישחרר אותי
אם אני אעז לתת לך לראות
את האמת מאחורי האדם
שאתה חושב שהוא אני?
האם ידיך יהיו פתוחות?
או שאתה תלך מכאן?
האם האהבה של ישוע
תהיה מספיקה כדי לגרום לך להישאר?
האם אנחנו אנשי פלסטיק מאושרים
תחת צריחי פלסטיק מבריקים?
עם קירות סביב החולשות שלנו
וחיוכים שמסתירים את הכאב שלנו?
אבל אם ההזמנה תהיה פתוחה
לכל לב שכבר נשבר
אז אולי נוכל לסגור את הווילון
בנשף מסכות הויטראז' שלנו?