My journey to heaven

כאילו, אני פשוט לא מבינה איך אלוהים יכול לאהוב אותי?

אני כל כך יצור דפוק.

החיים שלי הם פשוט מעגל של טעויות - וכשאני גודלת מהם אני חוזרת לאותו המקום. תמיד.

לא משנה מה אני אנסה לעשות כדי לברוח אני תמיד אגיע לאותה נקודה.

ואני פשוט מרגישה שאני מנסה לעשות דברים כדי להתקרב לאלוהים אבל בתכל'ס זה נהיה בסוף לסיבות אחרות. 

סוג של דתיות.

צמתי והכל וב ויפה, אבל בכל ה25 שעות האלה שהייתי אמורה להקדיש לאלוהים הקדשתי לו שעתיים וחצי וזה גם כשאני מלאה ברגשות אשמה על זה שאני באה אליו רק כשרע לי.

בערב כיפור הסתובבתי עד 2 בבוקר והייתי עם חברים, ושיחקתי קלפים. בצהריים גם, העברנו את הזמן עם הקלפים.

ועכשיו כשהצום יצא וכל זה ואני יושבת במחשב, שוב הייתה ההרגשה הזו של לשבת בפייסבוק ולראות כמה יפים החיים של כולם - בגלל ההרגשה הזו התחלתי לשמור שבת, כדי להתרחק מזה. וזה לא עוזר. הבעיה היא בי - לא במחשב.

וזה שאני מנצלץ את השמירת שבת כדי להתרחק מאנשים?

מה, אני דפוקה?

טוב, כן.

ואני פשוט מבקשת מאנשים שאני מכירה שקוראים את זה לא להגיב. ולא לדבר איתי על זה.

ביי.