אז אני ברגילה וכל זה.
ביום שלישי נסעתי למ' לירושלים. יום ירושלים וכל זה. פאן. סוף סוף להפגש על אזרחי וכל זה. כבר כתבתי כמה שאני אוהבת את החברות שלי מהצבא?
אז נסענו להופעה של הראל סקעת. בתור אריאלניקית שלא יצאה מהבית עד י''ב בערך ואף פעם לא הייתה בהופעה שהיא לא ערב הלל הייתי נורא מופתעת שזו הייתה הופעה של שעה. טוב, היה די מדהים. הכרתי את רוב השירים. לא היו כל כך הרבה אנשים. והוא היה ממש חמוד: תקשר עם אנשים בזמן ההופעה, זרק בדיחות, דיבר, סיפר סיפורים קטנים.
אחרי זה נסענו לגבעת התחמושת (עם עצירה של חצי שעה בתחנה מרכזית כדי להטעין את הפלפון המסכן שלי..). היה סיור שהבית היהודי ארגן (נפתלי בנט הוא זה שהדריך אותו) ו-וואלה, היה מאוד מאורגן. באו בסביבות ה3000 איש, ולמרות הכמות העצומה של האנשים חילקו מים, היו בתחילת וסוף המסלול קורסונים ושתיה חמה, סטיקלייטים, מפות ושירונים, לכל משתתף שנרשם נשלח סמס עם מספר טלפון לשעת חירום. היו אנשים אדירים! רוב האנשים שהגיעו היו דתיים לאומיים. כל הסיור שרו שירים, ובכללי היה שמח. גם ההסברים היו מעניינים, מרגשים, ערכיים. כשצעדתי עם כולם הרגשתי חלק ממשהו גדול. והלב שלי פשוט הודה לאלוהים על נאמנות להבטחות שלו, על שחרור ירושלים. אפשר לומר שדי התחברתי לימנית שבי (וכן, מבחינה מדינית אני ימנית.)
אחרי זה היו מיליון אנשים סביב בנט שעשו איתו סלפי. מ' ואני גם נדחפנו וכל זה. סיפרנו לו שאנחנו תצפיתניות ואמרנו שיבוא לבקר. הוא אמר לנו שהתפקיד חשוב וקשה, שנמשיך לשמור עליו. ואז גם אנחנו עשינו איתו סלפי ^^
אני יודעת שאני נשמעת כל כך ילדה קטנה בפוסט הזה אבל באמת שהיו לי יומיים חוויתיים שאני רוצה לזכור. שוב, כותבת לעצמי. מי קורא את זה כבר? P:
אחרי זה נסענו למ' והלכנו לישון (5 בבוקר וזה)
יצאתי ממנה ב4 בערך והלכתי לקנות לה מתנה בקניון. היו כל מיני סיבוכים עם המתנה שרציתי+סיבוכי אוטובוסים.. בסופו של דבר א' ואני ועוד חברות מהבית שלה הפתענו אותה בארוחת ערב שאמא שלה ארגנה. והיה ממש נחמד! היא בכתה מהתרגשות וכולנו בכינו איתה.
היה באמת אדיר.
ועכשיו כשאני כותבת את הפוסט הזה בפייסבוק מתנהל דיון בין מאמינים על טבעונות. ואז אנשים מופתעים למה יותר כיף עם הלא מאמינים? אני באמת לא יודעת מה לחשוב על זה. ואם יש לי בכלל מאמינים בחיי שיכולים להיות מוגדרים באמת כחברים. ונכון שזו גם אשמתי. ונכון שאני רוב הזמן בצבא אז האנשים שאני איתם יותר בקשר הם הלא מאמינים, החברים מהבסיס. אבל וואלה, אלה גם אנשים שפחות שופטים אותך. שאת יכולה חס וחלילה לעשות טעויות לידם. נכון, הזהות שלי היא במשיח. והם לעולם לא יבינו מי אני באמת. ואני יודעת שהם זקוקים לישוע בשביל שיהיו שמחים באמת. וזה מבלבל. אני לא יודעת אם משהו ישתנה כשאני אשתחרר ואתחיל ללמוד. אני רוצה להיות בקשר איתן. למרות שכל אחת מאיתנו גרה בחור שונה.
אחח.. מה יהיה?
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
