האמת שמרגיש לי קצת רע לכתוב פוסט כזה כשסביבי משתוללת מלחמה, אבל בשבעת השבועות האחרונים חייתי בסוג של בועה, ונשאר לי סופ''ש אחד לפני שאני חוזרת לשגרה שכבר לא כל כך שגרתית - וזהו. נשאר לסכם איך היה בנתיב.
באתי מלאת חששות, אך גם מלאת ציפיות. האמת שהקורס הזה בא לי ממש בזמן.. כשבחמ''ל כבר די השתגעתי. אז הגעתי לנתיב עם חברה מהחמ''ל ובדרך ראיתי עוד כמה פרצופים מוכרים (היינו סה''כ 3 מאמינות ומהבחינה הזאת היה אדיר. פגישות תפילה/קריאה/בעיקר חפירות בכל ערב פק''ל). יום קליטה מעיק. תיקים כבדים. עייפות אחרי לילה לבן אחרון לתקופה הקרובה . הביתה. יום ראשון הגיע. חלוקה לצוותים. מפקדת אדירה. הכרות ותחילת שגרה. שיעורי תנ''ך (או יותר נכון ''פירושי רש''י לתנ''ך'' - ואני לא אומרת שזה דבר רע חס וחלילה!), מעשה (ההלכה היהודית), היסטוריה (כן...), ציונות (אדיר-אדיר-אדיר), מעגל (מעגל השנה היהודית - חגים, צומות ומועדים ומעגל השנה - מהלידה ועד המוות), והטופ שבטופ - מחשבה (בעיקרון זה אמור להיות מחשבת ישראל. והיה גם את זה, אבל ממש לא רק. ארחיב בהמשך)
בחודשיים האחרונים למדתי לאהוב את עצמי ולאהוב אחרים. למדתי לקבל את עצמי כמו שאני. למדתי לעמוד על הערכים, על העקרונות והאמונות שלי ולא להתבייש בהן (משיחית גאה!!). קורס נתיב הייתה סביבה מושלמת לבחון את מה שאני חושבת ומאמינה בו, סביבה מושלמת ללמוד דברים חדשים ומגוונים. למדתי להגיד כן ולזרום אבל - ועוד יותר חשוב - להגיד לא כשמשהו מפריע לי.
פגשתי אנשים אדירים, חכמים כל כך, אמיצים ומעוררי השראה. אנשים שלא פחדו לאתגר את עצמם, שלא פחדו לבחון את האמונות שלהם, אנשים שלא פחדו לאהוב ולתת אמון באנשים שהם רק עכשיו פגשו!
בסופו של דבר אותם אנשים שנקראים גם צוות 6 הוכיחו לכל שאר הקורס שהם שפיצים ונצחו בערב שיא של שבוע ציונות. וגם הסרטון שהכנו היה די אדיר ;)
וכל זה לא היה קורה בלי המפקדת האדירה שלנו.
יש עוד כל כך המון דברים לחשוב עליהם, כל כך הרבה דברים לעכל, כל מיני ''שיעורי בית'' קטנים שכתבתי לעצמי במהלך הקורס.
ללא ספק, זו הייתה חוויה מכוננת.
והעובדה שיש מלחמה ברקע.. וואלה, היה בזה משהו מיוחד כל כך.
תודה לאל על ההזדמנות האדירה הזאת ללמוד כל כך הרבה. תודה לכל צוות 6 על זה שהביאו את עצמם באמת. תודה לסגל המפקדים והמורים האזרחיים.
יאללה - יום ראשון חמ''ל :)
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
