My journey to heaven
So take me as You find me, All my fears and failures, Fill my life again. |
| 10/2014
אז אתמול סיימתי שנתיים בצה''ל
ובכללי, כל התקופה האחרונה הייתה מלאה במחשבות. מחשבות על כל מה שהיה, על מה שלמדתי (על עצמי, על אחרים, על החיים), מה שחוויתי, איך שהשתנתי ואיך שכל כך המון דברים מסביבי השתנו. חשבתי על האנשים שהיו איתי מאז ונשארו, על האנשים שהיו אז ונעלמו, על האנשים שהיו אמורים להיות פה ונעלמו, על אלה שלא היו בהתחלה והכרתי אותם בדרך והם פה, ואלה שלא היו והכרתי אותם בדרך ואיפה שהוא גם הם נעלמו, על אלה שאכפת לי שנעלמו ואלה שלא כל כך. אני חושבת על הדפוסי חשיבה שלי שהשתנו, על האופי שיש לי עכשיו. בן אדם קצת פחות סבלני, קצת עייף ושבור. וגם פיתחתי חיבה בלתי מוסברת לאייל גולן. לא נשארתי הכי שפויה אחרי שנתיים על תצפית. החודשיים האחרונים שלי היו מזעזעים ובשבוע האחרון בכלל הרגשתי כמו סמרטוט שסחטו ממנו את הטיפה האחרונה של המיץ. אבל גם זה עבר. חשבתי על דברים שאני מצטערת עליהם ועל דברים שלא. אני מצטערת שלא נלחמתי יותר על מה שהיה חשוב לי ושלקחתי קשה מדי דברים לא חשובים. שני דברים שאני ממש שמחה שלא עשיתי הם שבחרתי לא לצאת לקורס פיקוד, ושבחרתי לוותר על המיטה שלי לטובת חברה. כל הדברים שהיו אחר כך כבר לא כל כך חשובים. אני חושבת על האנשים שפגשתי בדרך ולימדו אותי שיעורים: בין אם זה לקחת דברים בקלות, להילחם ולפתוח פה או לא לבטוח יותר מדי באף אחד. היו גם אנשים שהכרתי שהשיעורים הכי חשובים שלמדתי מהם הם איך אני לא רוצה להיות. כואב לי על חלק מהאנשים שאיבדתי בדרך (כן י', את.), וחלק אחר כנראה היה צריך להיות פה תקופה מסוימת ואחריה לעזוב. היה לי תפקיד קשה, חשוב ומשמעותי. ניסיתי לעשות מעבר למרות שהרבה פעמים כל המסביב פשוט הרס אותי. הייתי חפופה על שלוש עמדות והיה לי לפחות אירוע משמעותי אחד שאני יכולה לציין. ולא התחלתי אפילו לדבר על הנאמנות של אלוהים בכל הסיפור הזה. אם הולכים לפי כל הסטיגמות - הייתי בבסיס סגור, יצאתי פעם באף פעם, ללא עוד מאמינים איתי, שלוש שנים לא הייתי חלק משום קהילה, ובכללי קצת הדרדרתי. ידעתי שזה יקרה ולפני הגיוס כן ניסיתי לדאוג לכמה אנשים ש''יישרו'' אותי - ומסיבות כאלה ואחרות זה לא באמת עבד. תכל'ס במשך שנתיים הייתי והרגשתי די לבד. אבל בכל זאת, איכשהו עדיין קראתי בתנ''ך שלי כל יום, ואני מנסה להתפלל, ובכללי עדיין מאמינה. למעשה, קצת סימבולי שיום השחרור שלי יצא על התאריך שבו מלאו 7 שנים לטבילה שלי. אני מאמינה שהישועה שלי מגיעה רק דרך הכפרה שישוע עשה עבורי על הצלב, אני מאמינה שדרך זה אני רצויה לפני אלוהים, ושהחטאים שלי נסלחו. אלוהים הוא היחיד שהחזיק אותי בשנתיים האלה. אז זהו. אוק' 12 סיירים, פלוגת יהל, מחלקה 3, חמ''ל אדרת, ל''ה, לברן, מגדל עוז, נתיב, בחזרה לחמ''ל, חפש''ש ושחרור. תודה לכל מי שהיה חלק מהשירות שלי. ותודה לאל שזה היה ושזה נגמר. גאה לומר שהייתי תצפיתנית.
| |
|
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
