My journey to heaven

כל כך חייבת להתחיל להיכנס לפרופורציות.

שום דבר לא קורה לי ככה.

ומה שקורה לי?אי אפשר להשוות את זה בכלל לדברים אחרים שקורים בעולם.

בחורה בת 21 שסובלת ממחלה סופנית ולא יכולה לזוז מהמיטה

חייל ששלושה מחבריו הטובים מתו לו מול העיניים

בחורה שבכל גיל ההתבגרות שלה צחקו עליה ולא היו לה חברים

נערה שחיה בבית עם סבתא חולת אלצהיימר

וכל האנשים האלה?עדיין מחייכים.

לא שוקעים ב''דיכאון''

וואלה,מה שאני עוברת זה כלום.

יונה היה בבטן של הדג שלושה ימים.

שלושה ימים הוא זעק והתפלל.

ואלוהים ענה לו.

לאלוהים יש 3 תשובות:כן,לא,ומאוחר יותר.

ואם התשובה שלו אליי זה מאוחר יותר,זה אומר שעליי לחכות לרגע המתאים.

נכון,קשה.

אבל גם אם אני מבולבלת,אבודה,לא יודעת מה קורה-הוא איתי.

כל מה שאני עוברת בחיים קורה מתוך סיבה.

בעזרת הנסיבות האלה אלוהים מלמד משהו.

נכון שאני לא יודעת מה המטרה,

אבל יש מטרה.

ואלוהים לא ישים אותי בנסיון שהוא מעל לכוחי.

אז עכשיו אני צריכה לתת לעצמי סטירה רצינית על הלחי ולהמשיך הלאה.

לא לשקוע בעצב ובהרגשה רגעית.

לעשות את המקסימום בכל דבר.

ולהלל את אלוהים בכל דבר שאעשה.

''אני שוכח את אשר מאחוריי,ונחלץ קדימה אל מה שלפני.אני רץ אל המטרה בכדי להשיג את הפרס שבקריאה של מעלה קריאתו של אלוהים שבמשיח ישוע''

עד עכשיו?באמת על הפנים.
כל כך כל כך מאוכזבת מאנשים.
כמה אנשים פשוט איכזבו אותי,פגעו בי,וההרגשה נוראית.

לעומתם יש כמה אנשים שפשוט שווה להמשיך בשבילם.

יום רביעי-היה נוראי.

המורה לרוסית הסתכסכה איתי,ודווקא ביומולדתי?

בערב אף אחת מהבנות שציפיתי שילכו איתי למאנצ'ס לא באו.

חוץ מע' המושלמת 3>

אבל העיקר ללכת ליומולדת של ילדה שהיה לה יום לפניי יש זמן.

ולצאת להליכה באותו הערב?

יש זמן. מה זאת אומרת?

כאילו אני די מבינה את ר' שלא חגגנו לה יומולדת בגלל הפסיכו'.

אבל זה עדיין פוגע.

אני לא יודעת את כל העובדות,אבל זה לא משנה את העובדה שנפגעתי מהן.

מה שכן עשה לי את היום:סמס מא'. היא היחידה שסימסה 3>

וא' אחרת שהתקשרה 3>

וסבתא התקשרה וכמעט בכיתי לה בטלפון.

והיו כמה ברכות בפייסבוק שממש חיממו לי את הלב.

למחרת היה את כל הקטע של הקבוצת נוער.ודי ציפיתי לזה.

במילה אחת?אכזבה.

אף אחד לא היה (טוב...אני,ו',והמדריכה.ואחותי)

וזה היה מאכזב :\

וכשחזרתי עשו לי בלבול שכל עם כל העניין של השקופיות.

כאילו תסגרו על עצמכם?!

למה כל העולם במחזור??

וחשבתי שהמצב ישתפר ביום שישי.

בימי הולדת קודמים חגגנו אחד לשני.

אבל לא ביומולדת שלי :O

ביומולדת שלי החברים הכי טובים שלי רבים.

אז עכשיו אני לא מדברת עם ו' עד שתתבגר ותעשה את הדבר הנכון.

גם עם מ' אין לי כ''כ כוח לדבר כי תכל'ס הוא פשוט לא מבין.

אז היום קהילה.

ונראה אם אני אהיה עם הילדים היום.

ונראה עם מישהו יזכור.

ונראה לי שאני די פורשת מהקהילה של יום שישי.

אפילו דיברתי על זה בערך עם אחד מזקני הקהילה והוא די נכנס לשוק.

:\

צריך לקנות מתנה לר'.

והאם משפחתי יזרמו איתי למאנצ'ס עכשיו?

כן.אני מודעת לעובדה שאני שמנה,אבל היי!לא נגעתי בעוגה שלי אתמול!!
אוף,כ''כ בא לי שהמצב ישתפר.

וחוץ מזה לא ראיתי את ח' כמעט חצי שנה.

והכנס חיילים הקרוב נופל על אותם תאריכים של סדנת קייטנת חנוכה.

ואני כ''כ רחוקה מאלוהים בזמן האחרון.

זה פשוט מעגל של אני בדיכאון-מתפללת-הכל חוזר להיות מושלם-משהו קורה-אני בדיכאון

וזה כבר יותר מדי זמן ככה.

באמת שאני לא ידועת מה לעשות

התפילות כ''כ שטחיות בזמן האחרון

אפילו אין לי כוח לקרוא בכתובים או להלל

וכשכן,אלה סתם מילים.בלי משמעות.

כרגע נזכרתי שמחר אמורה להיות ק.ילדים :S

ולו' יש יומולדת שבוע הבא.

צריך להשלים.

אבל מצד שני שתתבגר כבר ותעשה את הדבר הנכון לשם שינוי.

אין לי כוח להתעצבן

סתם מאוכזבת מכל האנשים שאני כ''כ השקעתי בהם ולהם אפילו לא אכפת.

יש אנשים שאם הייתי מקבלת מהם סמס הייתי נכנסת לשיא האושר.

אבל לא.

אז מה שהשקעתי בהם כל הזמן?

אז ככה זה להיות בת 17?

עוד 362 ימים...

אז זהו...היום אני בת 17 ועניינים.

קצת מוזר להגיד את זה.

כי אני עדיין רואה את עצמי ילדה קטנה מצד אחד,אבל מצד שני אני כבר כמה שנים לוקחת טו מאצ' אחריות.

אחריות.אחריות.אחריות.

לא רוצה לשמוע את המילה הזאת יותר.

נקווה שיהיה יום הולדת יותר נחמד משנה שעברה,

אבל אני לא רוצה לצפות ליותר מדי כדי לא להתאכזב.

בוקר טוב יקירתי,

ושיהיה לך יום הולדת שמח ;)

אאאאאאאררררררררררררררררררגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגג!!!@!~~!!@$%^$#@

כלום לא משתנה אף פעם

גליחההבבינסחהעחדגכלךשהחליגחכיקחכידגחיכגדחמככלצגתמלהנירהר 

!@#$%^&*)*&^%TR&%#$%$T

באמת שבא לי לחבוט במשהו

כל הבאסה שליוותה אותי בחודש האחרון פשוט נגוזה אתמול...

אתמול ידעתי שאני חייבת חייבת חייבת לנסוע לקהילה כי א' הוא זה שידרוש והכל,והוא לא בא הרבה,והדרשות שלו פשוט מעולות.

ו' לא באה כי היה לידיד שלה יום הולדת.

אולי מצד אחד זה טוב,כי אם היא הייתה באה אולי לא הייתה לי הזדמנות לנהל שיחה עם א' כמו שניהלתי.

אז כשחזרתי מבית הספר אתמול בסביבות 2 ההורים שלי זרמו לפ''ת כדי לקנות לי תיק חדש וארנק (תיק צד מה זה חמוד D: )

ואז הם הקפיצו אותי לא' (לא א' מהסעיף הקודם) שלא הייתי אצלה שנים והעברנו את הזמן עד שהיה צריך ללכת...

שנינו היינו מה זה ממורמרות על מ'...

נסענו לקהילה כששתינו די במצב איכס כזה.ממורמרות על כל העולם ואחותו,מעוצבנות...בעע...

בקהילה היה איזה 45 דק' עש שהכל התחיל וכשבאנו ראינו את א',אז ישר באנו אליו ואני כזה:''א',אני צריכה לדבר איתך היום דחוף על לשונות''

''בכיף.אם נספיק לפני האסיפה נדבר,ואם לא,אחריה''

התחילה האסיפה.וההלל היה ממש טוב (לפני שרבנו עזרתי למ' לבנות אותו...)

בזמן ההלל פשוט התפללתי על הכל.הרגשתי כ''כ רחוקה מאלוהים,כ''כ דפוקה,כ''כ שנאתי את עצמי,לא ידעתי מה להגיד אפילו.

ואז ההלל נגמר והתחילה הדרשה.

המסר היה שאי אפשר לאבד את הישועה.

ושאלוהים כ''כ טוב!

ואני פשוט לא יכולה לכתוב את זה,כי זה היה כ''כ הרבה נושאים שהטרידו אותי,שאלוהים פשוט ענה עליהם.

וכל הבאסה והחששות והאי-ידיעה מקודם נעלמו.

ואחרי האסיפה אני ומ' התנהגנו כרגיל.כאילו כלום לא קרה.

ואז דיברתי עם א' איזה שעה.על כל הדברים שרציתי לשאול אותו,על לשונות,ומתנות הרוח,ושישמור לי על ר' המתוקה,ועל זה שכתב את הרייך הרביעי,והעיתונים.

הוא נתן לי לקרוא ספר שרוברט ון-קמפן כתב על אחרית הימים.ספר עבה כזה באנגלית.

ואני צריכה לשלוח לו אימייל על כל מה שדיברנו.

והוא הזמין אותי להתארח אצלו לאיזשהו סופ''ש. D:

ואז חזרתי הביתה ודיברתי קצת עם מ' במסנג'ר.ואמרתי סליחה.

ואני עדיין חושבת שאני צודקת,אבל בכ''ז לא שווה לריב איתו.

חוץ מזה הוא בן ובנים לא מבינים סיבוכים של בנות.

ואלוהים פשוט גדול.

הוא באמת החזיר אותי אליו אתמול,בדיוק כמו שהבטיח!

''הודו לה' כי טוב, כי לעולם חסדו!''

המשפט הזה מסמל לי הרבה יותר עכשיו

להודות לאלוהים תמיד תמיד תמיד,לא משנה באיזה מצב אני,ולא משנה מה קורה,ולהלל אותו.

כי הוא כזה גדול,והחסד שלו לעולם,

והוא לעולם לא יעזוב,הוא בחר אותי מלפני היווסד תבל,וזה לא בשליטתי בכלל,והוא החליט וזהו.

והוא לעולם לא יעזוב,וגם כשאני מפנה עורף הוא מושך אותי חזרה אליו.

באמת שאין לי מילים לבטא את זה.

אלוהים מדהים!

אני באמת מסתכלת על החיים מנק' מבט שונה.

כ''כ כיף להיות שמחה שוב,אחרי תקופה מאוד ארוכה.

הכל יסתדר.אני בידיו של בורא עולם :)

מונולוג שכתבתי לפני כמה ימים.

חלק מבוסס על מציאות וחלק על דמיון.

את זה כבר תגלו בעצמכם,כי אני כבר לא יודעת מה נכון.

-לקוח במקור מ'משהו אחר' הוצאת החותם-

(C) כל הזכויות שמורות

http://www.hachotam.org/

לפעמים האמונה שלנו מתערערת.עולות בנו תהיות שגורמות לנו לשאול אם אנחנו באמת מאמינים בישוע המשיח ואם באמת אלוהים הושיע אותנו.

אלוהים הבטיח לנו דברים טובים רבים,ויש לו,בדברו,תשובות טובות לכל החששות והתהיות שלנו.