אין חדש תחת השמש.
כל החיים שלי נראים פשוט אותו הדבר. אני אותו האדם הפשוט, העלוב, המטומטם וזה שלא שווה כלום. רק הרקע משתנה.
יום אחד אני בבית הספר, יום אחרי זה באיזה כנס, יום אחד בצבא, יום אחד במכללה, בעבודה, נשואה.
הכל אותו דבר. שום דבר לא משתנה.
כל פעם שאני חושבת שהנה, זה משתנה, אני יוצאת מהלולאה הזאת. מוצאת את האנשים שאני אוהבת, שאני רוצה שהם ישארו בחיים שלי. והם נעלמים. כולם נעלמים. It's all illusion.
וזה שוב ההרגשה הזאת שלא בא לי לעשות כלום עם החיים שלי.
לשבת כל היום מול המחשב וליירר על רוברט קרלייל ההורס (ראמפלסטילסקין מOnce upon a time) אבל למרות שהוא עושה לי את זה ממש, טוב, זה לא ממש נותן משמעות לחיים שלי.
החיים שלי פשוט ריקים.
ואני באמת לא רוצה לדבר על זה עם אף אחד. כי זה פשוט לא עוזר.
וזהו. עוד פחות מ3 שבועות אני מתחילה ללמוד.. ולעבוד.. והרקע פשוט ישתנה, אבל הבפנים שלו לא יזוז.
וחשבתי על העבר, שפעם האשליה הייתה כל כך מתוקה. ואני זוכרת כמה רציתי לחזור לזה פעם, אבל עכשיו אני מבינה שגם אם הייתי רוצה לחזור זה לא אפשרי, כי בשנים האחרונות - בשנת שירות ובצבא סוג של ''יצאתי מהמטריקס''. התחלתי לראות דברים בצורה אחרת. ואחרי שיוצאים מהמטריקס אי אפשר לחזור אליו.
אלוהים, בבקשה תעזור לי.
תכניס קצת משמעות לחיים שלי.
אבל לא סתם משמעות, אני רוצה שאתה תהיה המשמעות.
אני יודעת שאני לא ראויה לזה, ושאני מאכזבת אותך פעם אחר פעם, ואני לא ממוקדת בך בכלל. ועושה מה שבא לי.
ואני לא יודעת מה לעשות עם עצמי. ואני לא יודעת אם יש לי תקווה בכלל.
ואני קצת ויתרתי, אבל אתה בבקשה אל תוותר עליי :(
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
