בסוף ספטמבר התחפששתי וזה היה בדיוק הזמן לקחת אתנחתא קלה מהחיים, לצבור כוחות בבית, לישון טוב ולאכול טוב, ובעיקר זמן להתחפשן ולחשוב.
ב13.10 השתחררתי ובאותו יום ציינתי גם 7 שנים מאז הטבילה. למחרת, ה14.10, היה תאריך הגיוס שלי (כמה מפתיע שזה בדיוק יום אחרי השחרור... P: ). היו לי עוד פחות משבועיים להנות מהחיים שבין לבין. בסופ''ש נסעתי לערבה עם 2 חברות מאמינות מנתיב וזה באמת היה כיף. נורא מחזק רוחנית, מעורר מחשבה, והכוכבים במדבר פשוט מהממים. ביום שני התחלתי קורס במכירות לעבודה שניסיתי להתקבל אליה. עברתי את הקורס בהצלחה ותודה לאל, יש עבודה לאזרחות. ביום חמישי באותו השבוע העברתי את עצמי ואת כל הדברים שלי לצפון, וזה היה מתיש אבל בסופו של דבר סיימנו וחזרתי הביתה לסופש. זה נראה כל כך רחוק... ב25.10 במוצ''ש נסעתי למכללה בשביל להיות שם יום לפני שהכל מתחיל.
ה26.10. היום הראשון ללימודים ולעבודה. 27.10 יום הולדת 21. השנה עשיתי סוג של ניסוי והחלטתי למחוק את יום ההולדת מהפייסבוק, כי פשוט רציתי שזה יהיה אמיתי. היה מחמם את הלב שהיו כאלה שבאמת זכרו. זה היה סוג של פילטר לאלה שאני רוצה שיהיו חלק מהחיים שלי. אבל זהו, סה''כ הרגיש יום רגיל לגמרי ועמוק בפנים אני קצת מתבאסת. ומתגעגעת ל''חגיגה'' שיום הולדת היה פעם. כל כך הייתי רוצה להיות עם המשפחה שלי ועם כמה מהבודדים שאני יכולה לקרוא להם חברים ביום הזה.. אז זהו.. השבוע הראשון ללימודים נגמר, ואיתו גם אוקטובר, החודש שלי.
כל כך הייתי רוצה לעצור עכשיו את הזמן, לחזור הביתה ולהישאר שם עוד קצת.. אני לא רוצה להתבגר ואין לי כל כך כוח להתמודד עם מה שהעתיד צופן לי. הלימודים והעבודה והעומס מפחידים אותי. מפחיד אותי גם להיות עצמאית לגמרי, להיות האחראית הבלעדית למה שיהיה איתי.
אני זקוקה לאלוהים.
בבקשה אלוהים, רחם עליי. עזור לי גם בעבודה, גם בלימודים, בחיים האמיתיים. להיות מוסרית ולהביא כבוד לשמך. עזור לי לשמוח במה שיש לי.
אני לא כל כך קולטת שאלה החיים שלי עכשיו.
ואני גם מרגישה קצת לבד אבל זה לא חדש.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
