אז לא כתבתי המון זמן.. בזמן האחרון אני ממש לא כותבת הרבה. אני נמצאת עכשיו בתקופה כזאת בצבא שמצד אחד כיף לי: השגרה מחוץ לבית די נחמדה, חלק מהמשמרות עוברות ממש בכיף - עם המוזיקה, והשיחות והאווירה, וחלק די מזעזע, אני עם החברות שלי, יש לי אפשרות להכין אוכל כל יום בבסיס, לראות טלוויזיה, להתפנן. באמת שנחמד. אני גם אוהבת להעביר כל מיני פעילויות חינוכיות לחמ''ל, לדוג' עכשיו אני מתכננת די הרבה דברים מגניבים לפורים: פעילות ערכית על המגילה, מסיבת פורים עם עוד מישהי, הכנת משלוחי מנות לחברות הקרובות בבסיס.. מצד שני השגרה צה''ל גם די מתישה.. אני רוצה כבר להשתחרר, לעבור לשלב הבא בחיים.
ואני חושבת על זה, ותכל'ס יותר כיף לי עם החברים הלא מאמינים (באזרחות ובצבא) מאשר עם החברים המאמינים. אני מרגישה כל כך מנותקת מהבועה המשיחית, ופעם היה לי ממש קשה עם זה, עכשיו להפך, נורא קשה לי להיות מוקפת באנשים מהתרבות הזאת. אני בקושי מדברת עם מאמינים. אני לא תמיד יודעת אם הצב כפי שהוא אמור להיות, או שאני אמורה לחיות בבועה הזאת ולהיות כמו כולם (טוב, אני לא..).
אני רוצה להמשיך לגדול במשיח, כל יום להדמות לו יותר, אני רוצה לאהוב אותו יותר מהכל (מצב שהוא לא כזה עכשיו), ואני רוצה לעקור כל דבר אחר מהלב שלי. אני יודעת שאני לא אוהבת אותו מספיק.
אני לא רוצה שכל החיים שלי יחלפו בטיל בלי שאשים לב. אני כן רוצה בתקופה הזאת להגות רק בו, להתכונן לשובו, לשרת אותו, לעשות לו תלמידים, להפוך להיות למי שהוא יעד אותי להיות.
זה פשוט כל כך מבלבל..
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
