האמת שאין לי כ''כ כוח לכתוב כרגע...ובמיוחד לא פוסט כזה ארוך - אבל אני יודע שאם אני לא אכתוב עכשיו אני אצטער...
אז הייתי בנצור...הייתה הסעה מכפ''ב ועלינו עם נ',ב' וד' - ארבעתינו היינו מדריכים ב''כלי היוצר'' ועזבנו את הקייטנה בשביל זה.
נסענו לגלבוע ושם הייתה הרשמה,כמה משחקי הכרות,וחלוקה לצוותי ברזל (היה לי תכל'ס צוות מה זה טוב! נ',ל',מ',ט' וד')
היו לנו כמה משחקי ODT מגניבים כאלה ואח''כ זט''ר בגלבוע.
והנה סיכומיי מהזט''ר:
שמ''א ט''ז 1-6
שמ''ב א' 1-17
שמ''א ט''ז 7-13,14,17-26
לדוד יש לב לשרת:משרת את שאול ע''י נגינה,ומסכן את חייו למרות שהוא בעצמו אמור להיות המלך.דוד עוזב את הבית ועובר לארמון שאול.
שמ''א י''ח 5
דוד עושה את כל מה ששאול מצווה עליו כמו שצריך וכך מוערך.
גם המפקד וגם הפקודים אוהבים אותו.
חכמה,לב להבין.
שמ''א כ''ד 3-7
למרות ששאול היה בידי דוד,ויש לו את הזכות המלאה להרוג את שאול,הוא לא עשה זאת מכבוד לה' והוא ממש מתחרט על זה שקרע את בגדו!
ענווה,רחמים
בגלל הלב הזה ה' בחר בדוד!
שמ''א י''ז 32-37 - דוד אמיץ!ובוטח בה'
האומץ נבע מה'
דוד בגיל מאוד צעיר הרג אריה,הרג דוב,והרג גליית!
האומץ התפתח עם השנים כשלמד לסמוך על אלוהים
שמ''א י''ז 43-48
דוד ידע שהצליח לנצח רק בחסד אלוהים
דוד היה אמור לשמוח שהוא המלך אך לא חשב על האינטרס האישי שלו אלא התעצב על מה שקרה למלכו ולחברו
שמ''א י''ז 38-39
דוד לא רצה להילחם בנשק כי לא ידע להשתמש בו,הוא השתמש במה שהוא הכיר.
עליי להתאמן להשתמש בכלי נשק אלוהים!!
אחרי זה קיבלנו דפים של תיאום ציפיות וישבנו על זה קצת ואז נסענו לחניון יהודיה.
שם למדנו לעשות הקשבים,והיו מלאאא תיזוזים,והקמת מאהל,וזמנים
והייתי חנת''רית (כי נורא התלהבתי מזה ועשיתי הקשב רועם) וא.זמנים
והיה ממש נחמד D:
בערב היה זמן שקט,הלל,ופעם ראשונה עם הצוות ברזל...
סיפרנו על עצמינו והכרנו קצת...
בבוקר פירקנו את המאהל (עוד תיזוזים) והתחלנו את היהודיה,אבל...כשהיינו קשורים אחד לשני :S
די חששתי,כי אני ממש איטית בטיולים כאלה
אבל היה ממש נחמד,והקבוצה -ממש- עזרה
והם החליטו שאני פארקוריסטית!
בשלב כלשהו הייתי מבואסת מהחיים...וזה היה לפני העלייה הגדולה,וכל החיים נפלתי,למים וליבשה,ועקמתי איברים,וממש התחלתי להתבכיין,אבל בעזרת הקבוצה עברנו את זה :)
ואז הייתה פריסה ממש טעימה ונסענו ל''בית ברכה'' במגדל.הייתי בחדר עם ד',א',ור'
היה ממש מדהים להתקלח וזה והייתה א.ערב ואז הייתה סדנה- המעבר לצבא.
חששות:
-עזיבת הבית
-ניתוק ממאמינים אחרים- אי יכולת להתחבר עם מאמינים אחרים
-אי התחברות עם אנשים בגלל האמונה...הפחד שלא יאהבו אותי.
שמ''א י''ז 50-51
דוד היה בגיל שלי אז!!
שמ''א י''ז 45-47 >> קנאה לאלוהים,ביטחון באלוהים
שמ''א י''ז 32,38-39 - דוד סומך על מה שהוא כן יודע.כשאלוהים שולח אותנו למערכה כבר יש לנו את הכלים,גם אם זה נראה מעט הוא משתמש בזה.
שמ''א י''ז 26-29,33-36
''כי האדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב''
אנשים ישמיצו את המניעים שלנו לאמונה,אך הם לא אלו שרואים את הלב שלנו אלא אלוהים.
שמ''א י''ז 17-27
יכול להיות שאדרש לעשות תפקידים שהם סתם,כמו דוד.אלוהים הוביל את דוד למערכה דרך הדבר הסתמי הזה.
אלוהים מפקיד הרבה לאלה שנאמנים במעט.
אנשים ידעו שדוד נאמן
שמ''א ט''ז 7-13
אלוהים לא יפסיק את פעולתו בי!!
הוא התחיל ויסיים
פיליפים א' 6
וזה לא משנה מה הן הנסיבות!!
יש דברים שאלוהים עושה בחיים שלנו כדי להכין אותנו לקריאה לחיים שלנו.הש''ש וצה''ל זה חלק מההכנה.
אלוהים ינצח מלחמות דרכי
הצבא זה רק עוד שלב.
מגן האמונה מגן עליי מכל חצי הרע הבוערים
עצם האמונה שלי זה כבר ניצחון,העובדה שנושעתי
מתי ח'
''הכל אפשרי למאמין''
''אני מאמין-עזור לי בחוסר אמונתי''
אלוהים רוצה לתת לי אמונה
והמשפט שמסכם את היום: ''פארקור ביהודיה'' D:
היה גם פאנל חיילים וצוותי ברזל...עדיין הכל היה צחוקים בעיקר וזה...
שת''ש וליל''ט :)
למחרת היה יום די רגוע כזה...והייתה קריאת בוקר די מדהימה,והנה המסקנות שלי ממנה:
אינני מורשעת!! (רומים ח' 1-4)
יש לי את הנשק להילחם
ואני אנצח במלחמה הזו ובכל אחד מהקרבות
ואלוהים יקבל את הכבוד
הוא שם אותי פה מסיבה מסוימת ולמרות הנסיבות,הקושי והדאגות הוא לעולם לא משתנה והוא לא יעזוב אותי פה.
אחרי זה מ' נתן עדות והנה מסקנותיי:
ה1 לקורינתים ב' 1
(*)בצהל לא באמת אכפת מהנתונים והיכולות שלי-לא לפתח ציפיות ואשליות.אני סתם עוד חיילת מבחינתם.
(*)כשהצבא מחליט אני עושה.אין כזה דבר ''זכות לא להתפנות''
(*)02-משמעת קשה
(*)מ''צ:שיטור,כליאה,מעברים,מצ''ח
(*)הרבה סטיגמות...
(*)כמעט כל שירות הוא בעל משמעות-כמעט ואין תפקיד מיותר
(*)לא להסתכל על השירות כ''מה יוצא לי מזה'' - ראש ולב לשרת
(*)התפקיד שלי הוא לשרת ולתרום - לא לחפש הקלות
(*)לא לחפש שירות עוד יותר משמעותי-המקום שצה''ל שם אותי בו,שם אני אמורה להיות
רומים ח' 28
/\
(*)הכל קורה לטובה,כל תפקיד שאאלץ לעשות
(*)''אלוהים,שים אותי במקום שאתה רוצה'' (מזכיר את העדות של ו')
(*)לפגוע בעצמי & לרמות בשביל גימלים - לא!
(*)בישור-אחרי שעוברים את המחסום של הפחד הרבה יותר קל
(*)את רוב האנשים שאנחנו פוגשים לא נפגוש יותר אף פעם - לחפש את ההזדמנות לבשר
(*)לספר לאנשי המפתח ואח''כ כולם ידעו
(*)לספר בכל שלב
מתי כ''ח 18-20
/\
(*)בשרו בכל מקום!!
איך זה מתקשר לקומונה ולש''ש?
לבשר לכל מי ש18+ ולר חניך שלי
(*)התפקיד הטוב בא אחרי הרבה הסתובבויות,קשיים,למידה...
(*)אלוהים מכין לי את המקום שהוא רוצה שאני אהיה בו
אחרי זה היה ניווט-הייתי בקבוצה עם נ',נ' וי'
וקיבלנו 85/100
והיה נחמד :)
כמעט איחרנו ואז כלב קטנטן התחיל לרדוף אחרינו ודפקתי ספרינט XD
יום למחרת היה היום הכי קשה שהיה לי, אך גם היום שהשפיע עליי בצורה הכי חזקה.
הנושא שלו היה צדק.
''צדקתך צדק לעולם ותורתך אמת
צר ומצוק מאוני ומצוותיך שעשועיי
צדק עדותייך לעולם הבינני ואחיה''
תהילים קי''ט 142-144
התחלתי עם מחשבות והגיגי בוקר:
אי צדק בגוף המשיח,סטיגמות:קציר,ג'יני ואפרים - מה זה משנה? עד שלא תהיה שם לא תבין.
לב אחד,רוח אחת,גוף אחד,אלוהים אחד.
לא לפתח דיעות קדומות על שום דבר בגוף המשיח.או בכללי.צריך להתנסות כדי להבין,וכל עוד זו לא תורת שקר צריך להיות פלוראליזם בגוף המשיח, והכי חשוב - אהבה!! ואחדות
החסד גבר על הצדק.
סדנא ב': אתיקה צבאית
(*)אני הולכת להיות מלח
(*)זמן הצבא - קריאה מאלוהים
(*)ערך לחיי בני אדם - אם האויב לא חמוש עדיף להיהרג ולא לירות.
יואל ד' 16-17
עמוס א' 2
/\
(*)כן,אלוהים מחסה לישראל אבל זה לא אומר שמותר לנו להתנהג כמו שבא לנו, אלא להפך, להאיר לאויבים
עמוס א' 1 - ב' 3
(*)אלוהים כועס על אלה ששברו ברית אחים - חוסר נאמנות. לאלוהים אכפת איך בני אדם מתייחסים אחד לשני.
(*)אלוהים כועס על העינויים לאסירי המלחמה.הוא שונא אכזריות
/\
(*)הם חרשו על אסירים,חתכו את הבטן לנשים הריוניות,השפלה למלך אדום ע''י שריפת עצמותיו.
(*)אלוהים מולך על הכל - אכפת לו מהתנהגות של אדם לאדם
(*)''שופך דם לאדם בדמו ישפך כי בצלם אלוהים הוא נברא'' בראשית ט' 6
(*)איך אני אגיב כשהחבר'ה הלא מאמינים ידברו ולא יתנהגו בסדר כלפי האויבים?
(*)האם אני נסחפת עם הזרם או שאני דג חי?
(*)הצבא הוא מסגרת שמטרתה להגן על העם אבל העם עוד לא נושע!!
(*)פקודה בלתי חוקית בעליל!!
(*)אם אנו מקבלים כגוף גדול תמיד יהיה מישהו שיקבל החלטות ומישהויים שיצטרכו לציית.
(*)הממשלה מחליטה על הצבא והצבא מחליט עליי
(*)גם אייכמן אמר שהוא רק ציית לפקודות
(*)זה שאתה חייל - לא פותר אותך מאחריות
-כשנותנים פקודה שאתה יודע שהיא מנוגדת לרצון אלוהים?
אלוהים,תן לי חכמה ללכת עם האמת שלך וגם עם הצדק שלך.
תן לי חכמה לעשות את הדבר הנכון בזמן הנכון.
כל המקרים האלה,מעל להבנתי,
תן לי חכמה בעתה.
תן לי את השלווה שלך...
פלוראליזם בגוף המשיח...
''לעשות רצונך אלהי חפצתי''
המשך סדנא
(*)הדברים הלא צודקים שקרו בחוץ התחילו בלב ''ישחת רחמיו''
באיזה מצב בתור משיחית עליי להיות?
לציית או לסרב?
לעשות?באיזו גישה?
איך הדברים שבלב משפיעים על מעשיי במצבים שאתקל בהם?
לעשות הכל בשביל האדון
(*)לראות כל אדם בצלם אלוהים
עדות:ר' - ערביה ישראלית משיחית
ה1 לקורינתים י''ג
(*) ישוע בתור חייל - איך הוא היה עושה את זה?
(*)איך ישוע היה מתייחס לערבים?
(*)הכללות
(*)אלוהים אוהב את הערבים והוא רוצה שהם יוושעו
(*)כולנו נקראנו לקשר עם ערבים,ישוע רוצה שנהיה אחד.
(*)מה הקטע שלנו,היהודים?
(*)לא להיכנע חיברה!
(*)לא מפנים את הגב למאמין ערבי!!
מלכים א' ה' 15-17. לדוד יש ''שריטה'' מהמלחמות שלו עד כדי כך שלא יכל לבנות את בית המקדש
אהבה זה כל כך,כל כך חשוב!
להתחשב בהם,לאהוב אותם,להיות טובים אליהם...
מה ישוע היה עושה?איך ישוע היה מתייחס אליהם?
גם כשמסיבות בטחוניות וזה צריך להתייחס אליהם בצדק,בכבוד,באהבה...
להיות עדות גם להם כי ישוע רוצה שגם הם יוושעו.
במה הם שונים מאיתנו?
השטן רוצה לקחת לי את הלב של ישוע,את האהבה שלו.
הלב של ישוע לא משתנה כלפי האויבים,הוא כל כך כל כך אוהב אותם!
גם בתור חיילת - אני חייבת לשמור על קשרים עם ערבים משיחיים.
לשמור על הפה והמחשבות כלפיהם גם כשאני כועסת/עצבנית/עובר עליי משהו.
אלוהים רוצה לברך אותם!דרכי...
להביא את כל העניין כלפי אלוהים
איפה הלב שלי?
במלחמה אין מנצחים - יש מפסידים יותר ומפסידים פחות.
אפילו דוד המלך סבל מהמלחמות שהוא עשה
בימינו,בתרבות הישראלית,צבא זו תרבות - אבל עלינו להמשיך להיות נקודת אור.
אם יש לנו בראש פנים של ערבי חבר,אח, אולי נקבל פרופורציות?
המשך אח''כ....