כולם יודעים שהיום זהו ערב "יום הזיכרון לשואה ולגבורה". לא חשבתי להקדיש שזה פוסט, לא בגלל שאני חושבת שזה לא חשוב [ההפך] ולא בגלל שאין לי מה לכתוב פשוט לא חשבתי שאני יקדיש שזה פוסט. ברגע שהיתחברתי לאינטרנט קראתי ישר שתי כתבות. אחת הייתה רשימה של רוצחים נאצים שמסתובבים חופשי בעולם ללא עונש והשניה,על סרטים שחייבים לראות היום בערב.
החלטתי שאני כן יקדיש פוסט וכן יכתוב מה שאני חושבת ומאמינה.
מאז ומתמיד ידעתי שהיום הזה הוא מיוחד, תמיד יום הזיכרון לשואה ולגבורה היה חשוב בעיני. סבתא שלי שבתכלס לא ניצולת שואה אבל עברה המון טלאות בגלל מלחמת העולם השניה כל הזמן לימדה אותי כמה זה חשוב לזכור את העבר גם אם הוא לא ורוד ופורח.
אף-פעם לא הבנתי איך עבד הראש הנאצי. באמת, סבתא שלי אומרת שפשוט נולדתי למציאות אחרת ושככה לא היה פעם אבל זה פשוט לא נתפס: איך אפשר להאמין שמותר "לך" להרוג עם! פשוט להשמיד אותו! ואלה היו התכניות, להשמיד!!!
6-מיליון, 6 מיליון ותחשבו עוד כמה אנשים פשוט לא נולדו, הילדים של אלה שנספו, שלא זכו להגיע לעולם.
אין לי טעם לספר מתי היא התחילה, מתי נגמרה, גזרות, טלאי צהוב, גטו, השמדה המונית כי הרי כל ילד בגן יודע את זה ועל זה אני מודה.
הדור של ניצולי השואה הולך ונעלם מין העולם כי מה לעשות, אנשים מתבגרים, מזדקנים ובסוף מתים, ככה עובד העולם.
תמיד היה לי פחד שכשכל הניצולי שואה ימותו לאט לאט תישכח השואה-חשוב שזה לא יקרה! חשוב לזכור את השואה שהייתה למען הדורות הבאים, בשביל שזה פשוט לא יקרה שוב וזה מתחיל [בעיני] מאיתנו.
בין התמונות הכי מפורסמות כשמדברים על השואה היא זאת. תמיד מפחידה אותי, מה הילד הקטן עשה שמגיע לו למות? הוא עשה למישהו רע?
אני בטוחה [ומאוד מקווה] שעד מחר כל בלוג שני יקדיש פוסט אחד ליום הזיכרון לשואה ולגבורה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
