תגידו לי תתחדשי: קנו לי מחשב חדש! יותר נכון לא לי אישית לחדר [חבל] אלה מחשב חדש למשפחה כזה אבל גם זהטוב. המחשב הקודם נקנה לכבוד יום ההולדת שלי בכיתה ג' והוא שירת אותי הרבה מאוד זמן. בזמן האחרון הוא התחיל להידפק. לגמרי.
זה כנראה כי האחיות שלי וההורים שלי התחילו ללמוד להישתמש סבמחשב ובאינטרנט [או שלא-כי הרי איך הוא היה נדפק].
בזמן האחרון יוצא לי להתמודד המון עם שאלות די גורליות. זה לא עניין של חיים ומוות אבל דברים שיכולים להשפיע עלי הרבה!
אחת החשובות הי שלפני איזה בערך שלוש חודשים קיבלתי הזמנה לתיכון לדעים ואומנויות בירושלים.
בהתחלה פסלתי את זה ישר, אמרתי לאמא שלי שאני בחיים לא יעזוב את שפיה ואת אור עקיבא [לפחות לא בינתיים] אבל לפני איזה חודש החלטתי לנסות.
מה שאומר שב-22 לחודש [זה יוצא יום שישי] יש לי מבחן כניסה לבצפר ואיפשהו בתחילת מרץ יש לי ראיון בבצפר.
למרות שרוב האנשים שיודעים על זה אומרים שאני בחיים לא יעזוב ואני סתם מזבלת בשכל-אז זה לא ממש ככה.
זה די מפגר שאני בערך בשלוש בלילה נזכרת לכתוב לכם פוסט קצר רק על העניין הזה פשוט ראיתי את המכתב עכשיו [אחרי הרבהזמן שהעדפתי שלא] וניזכרתי שיש לי עוד יעדים לפני.
ב-19 יהיה יום הורים בבצפר שלנו.
למרות כל התגובות נאצה שיבואו בעקבות המשפט שאני הולכת לכתוב- אני יכתוב אותו.
כן,אני מפחדת!
אני מודעת לעובדה שלמרות כולם מסביבי רק עולים בציונים ומשתפרים אני יורדת ונהיית גרועה וזה רע.
אני מפחדת מהתגובה של אמא שלי כשתראה את התעודה. היא לא תצעק עלי, או לא תעניש אותי, לא. זה פשוט יהיה מביך.
אני לא מנסה לרצות את ההורים שלי עם הציונים שלי ואני לא לומדת בשביל אפאחד חוץ מעצמי [למרות שזה מה שיעל צלישר חושבת] פשוט זה נחמד לראות את ההורים שמחים ומתגאים בתעודה טובה, לא?
-למה אני מרגישה שוב לבד?-
בבלוג זה
בכל הבלוגים
