i dont need nothing except nature , but from nature i ask every thing

אבא,21 שנה לא הית בחיים שלי וכשהיית,כמעט ולא היית,רק ביקרת,אפילו לא נכנסת לעולם החלומות שלי ואז נסעת רחוק רחוק מן ההמון המערבי ומצאתי אותך בתוך חלום בראש,מצאתי אותך בלב כדמות מושלמתאבא גדול מכיל ומגן,רחוק

כי צריך וחיפשתי אותך אבא,

בהרבה

ילדים קטנים שחלפו והיה נדמה לי שהם גדולים,גדולים כל כך שישמרו

עליי וידריכו אותי איך הולכים בעולם הזה וחלמתי אותך אבא בכל כך הרבה דמויות,

של סרטים מצויירים ואבות שמתו וחלומות משונים בלילה על דמויות של מי שאתה כביכולואז היית בא,פעם בו

הייתי מתכחשת שדמותך היא לא כמו זו שאני רוצה שתהיה,סירבתי לראות אותך

כמו שאתהזה לא הרגיש פייר כלפי עצמי...אז גברים הפכו להיות המגינים,המכילים,השומרים אבל הם לא היו כאלא...ואלא שהיו אף פעם לא עניינו אותי,תמיד אהבתי את השבורים ביותר,המשונים ביותר שנפשם מדממת ופצועהאולי

רק כך יכולתי לגדול להבין אותך איכשהו ולא ידעתי,לא חשבתי על זהתמיד רציתי שיבוא מישהו ויציל אותי.

אני נסיכה בעולם אבוד שמחכה לנסיך הקסום שלי שיבוא וייקח אותי מפה,זה היה תסריט של בערך 10 שנים מהחיים שלי וחיכיתי ועוד..ועוד..ואולי לפעמים עדיין

מחכה ,

כשהאמנתי ברעיון הזה,

במהות הזו של החלום שאני רק דמות ולא יותר מזה הפכתי לצל של עצמי ואפילו הצל שלי ברח ממני ועכשיו אני רודפת אחרי

הצל שלי,קורת לו לשוב אליי,אני רוצה להכיר את הצל שלי מקרוב,לא מפחדתהחלום הזה,הפיח בי קסם וחיים ותקווה ומצד שני חנק אותי,הפך אותי לשפחה של עצמיולא היה,לא היה חלום ולא היה אבא ולא היה מי שישמור

וצרחתי ובכיתי וכעסתי ותסכול על תסכול ולא,לא רציתי לדעת שהדבר שהכי מפריד אותי מעצמי זו אני.אבל הוא הפריד.

אבא שלי הוא ילד בן 45 שאומר שהוא לא ילד ושהוא שונא ילדיםאבל כשהוא ישן הוא מכורבל כמו ילדון וכשהוא מחייך יש לו ניצוץ ילדי בעיניים ואשתו היא גם ילדה מתוקה ומקסימה שפוחדת מהצל של עצמה ויום יום מתמודדת להבין מי הוא הצל הזה ולמה היא כל כך פוחדת מעצמה.
אבא שלי הוא לא האבא שרציתי שיהיה לי במשך שנים,הוא לא,הוא ילד,וגם אימא ילדה,ונראה

שכולם ילדים במשפחה שלי..מענין אם אצל כולם זה ככה שאבא ואמא ילדים,ילדים פצועים נורא
שלום למציאות,את לא כל כך נוראית את יודעת?יש בך המון לכלוך אבל גם המון יופי ואני בוחרת,

אני פשוט בוחרת,והפעם אני בוחרת להביא את החלומות שלי למציאות.לא אוכל לכפות על אבא לחבק אותי

אבל אני לא רוצה שיקחו אותי מפה,אני לא רוצה,אני רוצה להיות פה עוד קצת עד שיגידו לי ללכת,ישלחו אליי ידיים מהאדמה

ואיהפך לעץ,גדול מלא בשורשים וענפים שלא מפסיקים להתנועע בים של רוח

או להגיד לי שהוא אוהב אותי כי הוא לא יכול,הוא מלא בפצעים,הוא לא יכול אבל הוא יתן מה שהוא יכול גם

אם זה יכאב כי ככה הוא יודע להראות אהבה וכן יש בו שפע של דברים שאני מתעבת אבל זה לא הוא,כל הדעות,כל הדברים הנוראיים שהוא אומר-זה לא הוא,זה רק ילד עצוב ומפוחד...

 אני אוהבת אותך אבא,על מה שאתה כן ועל מה שאתה לא-אני אהיה לי אני והרוח.

.והגברים,ישוחררו מהתפקיד שאני שמה עליהם ושפושט יהיו הם ואוכל סוף סוף,לראות אותם,כמו שהם.

ואולי זו התחלה של הרבה דברים חדשים והרבה כאב עוד יש,אבל אני מרגישה שמשהו פה נפתח,משהו בתוכי ..נפתח

אמן.שנה טובה