ראיתי סרט
סרט כזה שמוציא את המציאות בהמון פנים
שמכיל בתוכו המון פשטות מציאותית,כאב מציאותי
השיר הזה הולך ברקע,צעד אחר צעד
שולט על המילים שלי
מהפנט לי את הנפש לאותו חלל שאני רוצה לכתוב עליו
וכמה שלא אמשיך לכתוב עוד ועוד ועוד מילים זה יגיע.עכשיו.
what are you so afraid of?
why are you feeling scared?
what's the worst that's gonna happen?
אני לא רוצה שוב לחשוב את זה,אני לא רוצה שוב לכתוב על זה
לא רוצה שוב סנריו של אהבה נכזבת,לאלאלא ולא
נשבר לי הלב מהמחשבה שהלב יישבר
זה אירוני,אבל מתגשם
standing in the moonlight
I can tell you feel doomed
though nothing is wrong, no nothing
הפעם הוא מיוחד בצורה דומה וזה נחמד
והוא מוציא ממני את החלקים האלא שקשה מאוד להגיע אליהם
אני לא יודעת אם הוא עושה את זה במילים הכנות והפשוטות שלו
או בעיניים הרכות שלו
או שזה החיוך הזה
מענין
כתבתי את המילים האלא כבר כמה פעמים
על כמה גברים מסויימים
ואני לא מבינה אם המשתנה הוא
שמגיע גבר חדש שמרגש כמו הישן
או שזה באמת משהו חדש
אף פעם לא הבנתי תחושות חד צדדיות.
זאת אומרת,הבנתי כשאמרו לי,הבנתי למה זה אפשרי
אבל כשאני בצד השני של המטקה
זה קצת אחרת ולא ממש אחרת
it's too early to say
it's too early to say goodnight (goodnight)
it's too early to read
it's too early to read by the firelight
אני לא יודעת איך השיר הזה במהופך מכאיב לי כל כך בהקשר אליו
אני פשוט שונאת למצוא מישהו שאני מסתנוורת מהאור שלו
ואז תמיד אני אומרת לעצמי "זה רק כי את לא מסתנוורת מעצמך"
והיום זה כבר לא נכון,היום אני לא מסתנוורת אבל אני מחייכת למראה קרני האור שבוקעות ממני בעליזות וחמימות
אני לא אוהבת לפגוע בהם באלו שאני רוצה להאיר שאינם רוצים,אינם רוצים
אז אל תתקרבו
כבר נשבר,כמה פעמים
אם לא תבטיחו שישבר
תתקרבו
אם מההתחלה אתם מבטיחים שהוא יישבר
תתרחקו
הכל על זכרונות שדוהרים כמו מעליות
לא רוצה מזה.
הספיק לי.
קוראים לזה רצון לאהבה
לא לפנטזיות
ואני לא מתכונת לשקר לעצמי יותר ולהתפשר
אני יודעת מה אני רוצה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
כמו צמח בר..