ביקשתי נסיך שיאהב את הטבע ויצייר אותו במילים שלו כל רגע מחדש,יברא עוד אופק,עוד רקיע
ביקשתי נסיך אשר יעסוק רוב ימיו בהרהור על צבעי ליבו
ביקשתי נסיך על סוס חום עם חץ על מצחו
והגיע,הופיע
נסיך שאוהב את הטבע אך לא יכול לצייר עבורי במילים,לפחות לא באלו שאני רוצה שיצייר
נסיך שאינו עוסק בהרהורים כי עסוק הוא בענייני הארץ הזו,ארץ החוץ יותר מהפנים
ואני טיפשה בגאוותי,בניסיוני שלי לחשוב שאני יודעת מה ליבי הכי רוצה ממני
וכל שאני מקבלת מהאביר על הסוס ממתכת אני יורקת אליו חזרה
כי זה לא בצורה שאני רציתי או מבקשת
אני יורקת לבאר המים של עצמי
(את זוכרת שביטחון זה אחד הדברים שאת הכי רוצה להרגיש?שמאוד חשוב לך שיהיה לך עם מישהו?)
הכי קל לשכוח את מה שיש ולזכור כל רגע את מה שאין
איך אני תמיד שמה לעצמי רגליים
בכזה ביטחון,בכזו יהירות.
כי הוא לא אומר דברים כמו אותן נסיכות שלא נתנו לך שום בטחון?
כי הוא לא נראה כמו נסיך על סוס אדום חום שחור או לבן?
כי הוא לא אוהב בדיוק את מה שאת אוהבת?
כי את בטוחה שבדברים שאת אוהבת ומרגישה יש בהם רוח
ובדברים שלו אין.
נסיכים מתהלכים בשורות בדמיוני מי יקטוף את ידי
לגיהנום של עצמי
תשחררי
תתני לו להיות
תבקשי מהרוח שתתן לו להיות במציאות חייך
בלי לחשוב על זה שתהיי איתו לנצח נצחים
החיים הם לא דיסני
חבל.
:\