את זה התחלתי לכתוב בתגובה לזה, והתגובה הפכה למפלצת אז החלטתי לשם היעילות לשרבב אותה לכאן.
א' - החתול של שרדינגר כתב רשומה מאוד מעניינת על הנושא, ובה הצהיר שבעוד לאנשים יש בחירה אם ללכת לפאב או לא, חשוב יותר לאסור עישון במקומות שבהם אין בחירה כזו - תחנות אוטובוס, תורים, רציפי רכבת או סתם ברחוב. לדעתי הוא צודק. אני מוכנה לוותר על פאבים, אבל בתחנות אוטובוס זה סיוט. מה גם שמאז החוק החדש (ומאז שהתחילו לאכוף אותו), המעשנים מרגישים שהם נורא קורבנות ומסכנים, ואז אם אעיר למישהי שנכנסת לתחנת אוטובוס שיש בה אנשים ומציתה לעצמה סיגריה (גועל נפש, תעמדי בחוץ), היא תתמלא זעם צדקני ותתנפל עלי באמירה שאני וכל המדינה פאשיסטיות, ושאסור לעשן בשום מקום (הלוואי) וכו' וכו'.
ב' - גילוי הולם - אני הולכת להרבה הופעות רוק. אני שונאת עשן. זה שורף לי בעיניים ואני חוזרת עם ריח של מאפרה. איזה אושר זה שהיום אסור לעשן שם. שאפשר לחזור הביתה בלי בחילה, ובלי שתשרופנה לי העיניים, ובלי שאצטרך מקלחת יסודית לפני שאוכל להיכנס למיטה. אושר.
ג' - בעלי העסקים מתלוננים על הפסדים. למה יש הפסדים? כי אנשים כמוני הספיקו במרוצת השנים להשלים עם רוע הגזרה, ופשוט לא הולכים לפאבים/מועדונים. זה הרגל. הרגילו אותנו שתרבות הפאבים שמורה למעשנים בלבד, ועכשיו אחרי חודש מתלוננים מרה על זה שאנחנו לא שוטפים את רחבות הריקודים במקום כל המעשנים שמחמיצים פנים ונשארים בבית. זה דבילי. אנשים שהתרגלו לא ללכת לפאבים התרגלו ללכת למקומות אחרים, תרבות והרגלי צריכה לא משנים בחודש.
ד'- הבעיה בלהניח לבעלי העסקים להחליט אם להגדיר את המקום כמיועד למעשנים או לא היא שהם פשוט ילכו על ברירת המחדל, ושוב ציבור הלא-מעשנים יידפק, בדיוק בגלל מה שפירטתי בסעיף הקודם.
ה' - זה עניין ציבורי לעילא ולעילא. זיהום אוויר זה עושה? עושה. תחלואה זה מעלה? מעלה, וגם אצל מי שלא מעשן. הכסף לתיקון (בערבון מוגבל, כי הרבה יותר קל להרוס מלתקן) יוצא מכספי משלמי המסים, שרובם לא מעשנים? בהחלט יוצא! עישון הוא לא כמו השמנת יתר או אכילת מתוקים עד שאתה חוטף סוכרת, הוא מזיק גם לסביבה. אם כבר הייתי משווה אותו לקרינה של טלפונים סלולריים – אבל באחרון הרוב כן משתמש ובראשון המיעוט. אז כן, אינטרסים ציבוריים של בריאות וכסף של הרוב גוברים על חירות הפרט של המיעוט להשחית לעצמו ולאחרים את הבריאות.
אולי יום אחד יחילו את זה גם על המזהמים התעשייתיים הגדולים, אבל אלה כבר באמת חלומות ורודים ורחוקים מאוד.
בינתיים אני פשוט צריכה לקוות שעד שאני אחטוף סרטן כבר תהיינה תרופות קצת יותר טובות מלהרעיל את עצמי כדי לחסל אותו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
