בינתיים

נתן גושן כתב שיר, ומאוד התחברתי לשיר. עצרתי לרגע לכעוס על עצמי שהתחברתי לשיר של נתן גושן, שמעתי אותו פעמיים כדי לוודא שזו לא טעות. זו לא טעות.

והיום קצת עצוב לי, או לפחות כמה ימים. אהוד בעבודה ואני לא רוצה ליפול עליו עם הדכאונות שלי, אז אני נותנת לעצמי כמה רגעים להרגיש רע. נכנסת לזה. בוכה הרבה, תמיד כשאני בוכה אני נזכרת כמה זה משחרר לבכות, משחרר הן את הגוף והנפש, והן את שאר הפחדים והרגשות והדברים שהדחקת שאת מרגישה לגביהם רע. 

אז יש לי רבע שעה לדכאון שלי, ואז אני אנקה את הבית - כי באים אליי חברים, ואראה טלויזיה - כדי לנקות את הראש ואמצא סיבות לחייך - כי יש כאלה. 

ובינתיים, נתן גושן.

עוד

אני מוקף במחשבות