אתמול הצהריים באמת הרגשתי שעשיתי משהו חשוב.
בדיוק כשהתיישבתי מול הטלויזיה שוח התקשרה:
" את באה לארוז אוכל למקלטים??"
מה? מי? מו? למה? איפה? ואיך?.........
לא תחקרתי. פשוט אמרתי כן, נעלתי נעליים והלכתי עם שחר לכיכר...
אח''כ אספו אותנו ונסענו לישוב קרוב שם בישלנו, (למתעניינים: שניצלים, פירה וירקות..) סידרנו ארזנו והעמסנו..
חוץ מהבחילה הנוראית שתקפה אותי למראה של 80 טון אוכל, הפירה שנדבק לי לכפכפים והחום הנורא (מכל התנוריםם),
באמת הרגשתי שעשיתי משהו טוב!!! המחשבה שאנשים שיושבים עכשיו במקלטים בנהריה יזכו לאכול
ארוחת יום שישי נורמלית וחמה- והכל בזכותי!
הכל בזכות השקעה של קצת זמן מהיום שלי (כאילו שאני עושה כ''כ הרבה בחופש הזה....) וקצת השקעה מהכוחות
האדירים שלי (חחח...).....!
ומי אמר שאין תמורה??
זאת התמורה הכי גדולה שיכולה להיות!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
