וחשבתי שיהיה הל"ג בעומר הכי גרוע בעולם.
כולם התפצלו לכל המקומות, לא היה לי כוח לכלום,
היה מעפן.
אבל אח"כ הלכתי איתה לטיול, ודיברנו.
וכבר כמעט שכחתי איך ההרגשה לדבר ככה.
עם כל הבצפר, והמבחנים, והעבודות, כבר הפסקנו להיפגש
בסופ"ש. וכבר מזמן לא דיברתי עם מישהו על הכל.
כל מה שאני מרגישה.
אחרי הרבה זמן שהרגשתי קצת לבד,
מצאתי מישהו לדבר איתו.
ובעצם הבנתי, שאני מלאה באנשים לדבר איתם.
אז נכון שלכל אחד יש את השריטה שלו,
וכולם תמיד יעלו לי על העצבים,
אבל אני אוהבת את כולם.
והטיולים האלה אתמול, הסיבובים והשיחות,
היו הרבה יותר שווים מכל מדורה.