פצעים ונשיקות

24.10.2007

הרבה דברים שהיית רוצה לכתוב. הרבה מילים שהיית רוצה שיאמרו, אל תוך השקט... אל תוך השקט

ספק אם מישהו יגיע לרישומים האלה אי פעם.

להגיד תודה לסבתא, וסליחה

להעביר את כל הרגשות וכל מה שהולך לך אי שם בראש, בלב.

בנפש הפצועה.

השיר שאני כ"כ אוהבת מתנגן כרגע, אני רוצה לבכות אל תוך תוכי בלי להוריד אפילו דמעה אחת. בשקט.

סבתא, לא עובר יום שאני לא הולכת אל עבר הבית..... שלך, של סבא. הולכת לטפל בו

יושבת בכיסא שלך, שוטפת כלים בכיור שלך

בוכה בפנים עליך, אוי כמה שהייתי רוצה שתחזרי סבתא שלי. אור שלי

פעם.... היו עוברים שבועות ולא הייתי באה לבקר. והייתם כ"כ קרובים. הערבה 9. ואנחנו הערבה 18

פחות מדקה הליכה, הייתי יכולה לעשות לך כ"כ טוב על הלב

רק לשבת איתכם, לעשות לכם כוס תה, לשאול לשלומכם.... לצחוק

בידייך גדלתי, בחדר שלך ישנתי, ראש אל ראש אני וסבתא. והיית עושה לי נעים בגב כמו שהייתי אוהבת.

וכל יום שבת הייתי באה עם אמא ולובשת לך את כל השמלות בארון. הייתי שמה את המטפחות שלך... כל שבת. עד שגדלתי.....

סבתא, יש כ"כ הרבה דברים שהייתי רוצה להגיד לך ואני חוששת שלא הבנת אותם, שלא ידעת אותם. הייתי רוצה להצהיר על אהבתי הרבה והערכתי הרבה באוזנייך. אני רוצה לחבק אותך חזק חזק

אני רוצה להסתכל עליך

אני רק רוצה שתהיי פה, שלווה ושקטה. עם חיוך סתום ועניים עצובות ושלוות..

החוטים שלך ליידי, מעל המיטה שלי

ביקשת שאני יחזיר לך אותם אבל לא הספקתי, כי מיהרת לברוח

מיהרת ללכת.....

למה הלכת לי?

רק רציתי שתדעי, שאני מצטערת על כל הרגעים שלא, וגם על כל הרגעים שכן. אני אוהבת אותך, סבתא שלי.