סבא מקונן
סבא מקונן יומם וליל על מה שאין לו
סבא בוכה, סבא רגיל להיות מלך, שלצידו המלכה שלו.
השפחה שלו
סבתא לא פה יותר וסבא לבד. סבא לא מפסיק לקונן
כל בוקר מזכיר לו את הבוקר ההוא
שכאב לו הראש וסבתא עשתה לו טפחרה (בכור)
ואח"כ היא עלתה למיטה
עלתה למיטה כדי לא לצאת ממנה יותר.............
סבא מקונן על האחים שהוא גידל וחינך ועכשיו לא מתקשרים
על המכרים שקיבלו כסף שסבא עבד עליו יומם וליל
ועכשיו כשאין כסף
אין מכרים.
סבא שלי, היה מלך
חזק ובריא ואוהב. בנאדם קשה, עצבני.
סבא מקונן על העניים שאין לו, על זה שאני צריכה לעשות לו ולבשל לו ולכבס לו. הוא בוכה על זה שהוא לא יכול לבד יותר, שהוא צריך עוזרת.
סבא מקונן, ומברך אותי ואת אמא ואת אבא, ואת האחים שלי. והוא מברך את סבתא...... כל רגע ביום הוא מברך אותה
למרות שהיא לא פה יותר.
סבא מקונן על החורף שמאחר להגיע.
החיים שלנו מתחילים להיות סביב סבא
לעיתים נראה כי הכל מתפורר ומתפרק.
אבל זה רק נראה
אנחנו חזקים מידי.
יום שישי לקראת ערב, השבת כבר נכנסה. כבר הייתי אצל סבא והדלקתי לו נרות
עכשיו אני יושבת פה, המקלחת מחכה לי
אבל סבא בראש. כי הוא בבית עכשיו לבד, יושב שם בקצה של השולחן, לבדו. עם הרדיו
"את יודעת, זה החבר הכי טוב שלי.... הרדיו- הוא אף פעם לא עוזב אותי לבד"
ואני פה.
וסבא בטח מדבר לעצמו עכשיו, ומקונן
בוכה על מה שאין
לא חושב על מה שיש.
"בדמעות כל הקיץ תם
בא לו הסתיו
זכרונות מציירים ענן
כמו אז כן עכשיו..........."
המלכה שלו הלכה בתחילת הקיץ, והקיץ הלך לו בדמעות
והנה הסתיו, מתארך.... והחורף מתעכב מלהגיע
נשארו לנו רק זכרונות........ סבא חי על הזכרונות
כמו אז, גם עכשיו
שבת שלום, סבא.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
