השעמום אוכל אותי.
אתי התגייסה היום. שיהיה לה בהצלחה, היא באמת צריכה את זה. היא צריכה המון מזל והצלחה....
קשה, אבל באמת נשארתי לבד.
חי?
רן?
רן לוקח. אולי רק כי אני יודעת שהוא כמעט בלתי אפשרי
ועם חי זה בדיוק אותו סיפור.
כי זה ידוע שזה ייגמר, עוד פחות מחצי שנה. מתוכנן טיול ארוך
ולי אין מקום בטיול הזה.
הכי כואב. שזה סיפור שחוזר על עצמו
כי רן ישתחרר במרץ, וכאן בטוח הוא לא ישאר.
למרות שאין לדעת.
רן, אתמול הוא התקשר. היה מצוברח כ"כ
תקופה קשה
אני מקווה רק לעשות לו טוב "את, את באמת משהו את"
נינג'ה.
אבל למרות שהוא נינג'ה. גם לו מותר לכאוב לפעמים
אתמול הוא בטעות התקשר לעידן, אולי לא כ"כ בטעות. רק רצה לראות מה שלומו. אבל עידן לא ענה
ורן נשאר עם הסרטים בראש.
והוא התקשר...... אלי
מה שגם אני יודעת שקשה לו בלי האקסית, הוא תמיד משחיל אותה איכשהו בשיחה, כמו שהייתי עושה פעם על טל. עכשיו? עכשיו טל יכול ללכת....
לקיבינימיני.
אז...... ניפגש בסופ"ש?
כן, בסופ"ש.
נינג'ה
וחי? עם חי הכל זורם, אבל תקוע. כאילו שהחלטתי עם אתי שרן זה...... זה זה
אבל עדיין, עם חי הכל מעולה, הכל באמת זורם.... והוא מקסים ומצחיק.
כן כן
רן לוקח, אבל אני מפחדת להפסיד.
ומפחדת להתאהב בחי ואז שהכל יתפוצץ לי
כי ששחר עזב הכל באמת התפוצץ לי.
היום נצא, ונשב איפשהו. ונדבר ונצחק ונברבר
ונלך אליו
ונהנה
ויהיה לי טוב.
אבל, יהיה לי יותר טוב עם רן.
או שאולי, אולי אני פשוט ציריכה לעצור ולהפסיק. ולהיות עם עצמי. בלי אף אחד
אבל זה בטח יקרה אחרי שאני יפגע, או מחי, או מרן.
בנתיים אני רצה. ונהנת................. מכל רגע
עידן
לא הכרתי אותך, לא נפל בחלקי להיות חלק מהחיים שלך.
להיות חלק מהבלון שלך, הבלון הורוד והצבעוני שלך. הבלון שניפחת במשך חייך הקצרים, ניפחת באופטימיות ואהבה.
לא החזקתי לך את היד כשהיה לך קשה. אבל עכשיו
הייתי עושה את זה בלי להכיר אותך בכלל.
למרות שנראה לי, נראה לי שאני מכירה אותך טוב, רק מהדיבורים.... מהכתבות, מהסרטים.
עידן שניר- "במותו ציווה לנו את החיים"
ציוות לי את החיים, לחיות, אני יחיה, יהנה
אני יצחק יבכה
יטייל
אני יאכל את העולם. יאכל. בשבילך.
שתדע, שהכל נראה קשה יותר עכשיו. הכל מרגיש קשה ובלתי ניתן להשגה.
אבל קטן עלי, קטן עלינו.
החיים, החיים הם באמת רצף של זכרונות חוויות. רצף של חיים, רצף של טעמים. הרצף שלך נקטע
אבל השארת לי המון, ממך.
אני חייבת להתנתק.
אבל אני פשוט לא רוצה.
עייפות
מהכל.
אבל אושר, ישנו אושר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
