פורשת כנפיים

לא מוצאת את עצמי. בשום מקום.

מנסה למלא את הרשימות בדברים שלי, שקשורים לי, שמאפיינים אותי, אבל לשווא. אני לא מצליחה. לא מזהה את עצמי במילים הללו, בצלילים הללו. ושוב ושוב נאטמת, כמו ילדה קטנה עם נפש בוגרת. כמו ילדה בוגרת עם נפש קטנה. וכאילו שהקירות אמורים להשיג תשובה. משתדלת להתייצב, לא ליפול אחורה שוב. העיקר לעשות הכל נכון, אבל מה אני בכלל עושה?

מנסה להבין אותם, באמת, אבל לא מצליחה. אז איך זה שכולם מבינים ורק אני לא? איך זה שנשארתי אותה ילדה תמימה מכיתה ז'? והמחשבות שלהם כבר רחוקות, רחוקות. מחשבות שלא הייתי רוצה לחשוב עליהן אף פעם, אך בו בזמן כן. זו הדרך היחידה להמשיך הלאה? אין קיצורים?

אי אפשר לגדול אבל להישאר קטנה? להתחמק מכל אלו?

כולם נראים כל כך שונים, אפילו אתם. ואני, זו רק מסכה. הזהות שלי נעלמה.

"כשהייתי בגילך הייתי שונה", כך את אומרת, ברמיזה. ואני יודעת, עמוק בפנים שזו לא את שהיית שונה, אלא אני, אני ששונה. ויש לך סיבה לדאגה כי אפילו אני דואגת.

את מצפה ממני לשתות?

את מצפה ממני לבלות במועדונים?

את מצפה ממני לצאת לדייטים?

קשה לי להאמין. את לא רוצה שאני אעשה את זה, פשוט מוזר לך שאני לא עושה ולא מתכננת לעשות. אבל, בסופו של דבר, כמו בומרנג זה חוזר אלייך. אני לא חינכתי את עצמי להיות כזו סגורה. אני לא חינכתי את עצמי לפחד מאנשים, להאמין שכולם סתם רמאים. ולא, זו לא רק את, היו עוד שניסו לתקן את הטעויות שעשו באמצעותי, למנוע ממני לעשות טעויות, להסביר לי כבר מגיל קטן שבנים זה רע ושכל מה שהם רוצים זה את הגוף, את החוץ, את המשרתת שתעשה בשבילם הכל ותיתן להם מה שהם רוצים. ועובדה, קיבלתי דוגמא חיה. אמנם לא בבית שלי, אבל זה לא כזה רחוק. גם שם גדלתי, בית שני אם אפשר לומר. ועם כל זה, זה עוד ממשיך, ההטפות מוסר הללו, האזהרות, ואני רואה את הדוגמא הזו בעיניים ולא מרפה. הרחמים עולים שוב, הכל צף. אולי זו בכלל לא הסיבה אבל זה משכנע, מאוד. ודווקא עכשיו בא לי לעשות הפוך, להוכיח לכם שלא לכל דבר יש גיל, ושבגיל 16לא הכל אמור פתאום להתחיל, לא בהכרח, הכל כבר יגיע אם תפסיקו ללחוץ.

חסרת נסיון, מה לעשות. פחדנית, מה לעשות.

סתם לא מבינה איך יכולה להיות קיימת בי כזו קיצוניות, מעבר כזה חד מעצב לשמחה ומשמחה לעצב. איך זה שיש יום כל כך טוב שבו הכל נפלא, ואחריו יום שבו הכל כל כך רע. נמאס לי כבר לחפש מתי טוב ומתי רע, מתי קשה ומתי קל. אני מחפשת יותר מידי.

ועוד בשוק מהפיסקה הקודמת, מהמילה הקודמת שהוקלדה, מהכותרות המנוגדות של כל קטע, יום חדש, יום אפור, אמת, תהיות, עוד התחלה, סתם ילדה טיפשה, תחילת השקט, מתנדנדת, הקלה...

כמה התחלות עוד יהיו?

כמה עצירות עוד יהיו?

עוד יום.