אני נאבקת עבור המקום שלי פה, הפינה הקטנה שאיכשהו תמיד נלקחת, חומקת מבין האצבעות. די בהסטת מבט אחת והכל ישתנה. ואני משתדלת, באמת שכן, אבל הכל מתפקשש, משתדלת לדייק אבל מזייפת, משתדלת להבין, להצליח. וכל טעות גרועה יותר מהשניה. אני פוחדת לטעות, כל כך. הלב דופק כל כך מהר. ואת, את שמזכירה לי שאני טועה ועושה את זה דווקא, אל תתפלאו שאני פוחדת כל כך לטעות. ודיי, אני לא רוצה שיהיה לי אכפת מכולם, אני לא רוצה שישנה לי אם אוהבים או שונאים אותי, שלא ישנה לי מה אתם חושבים עליי או רוצים ממני. אני פשוט רוצה לטעות בלי רגשות אשם, לעשות מה שאני רוצה ומתי שאני רוצה בלי להיות תלויה באף אחד, להתעלם ממה שחושבים עליי.
והכל נראה כה פשוט, אך בעצם מסובך כל כך. הלחץ משתק אותי, מאיים.
לא מצליחה לראות משמעות בשום דבר עכשיו, אין תכלית למעשים. הכל היה אמור להיות הרבה יותר קל ופשוט, בר ביצוע.
פוחדת.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
