פורשת כנפיים

 נופלת וקמה.

ימים מטורפים.

אבל, החופש מתקרב. סוף סוף קצת הפסקה אמיתית.

מקווה שתהא שנה טובה, שנצליח, נחייך ונשאר מאוחדים, ממש כמו היום, דואגים אחד לשני, אמיתיים.

שואפת לטוב יותר, תמיד.

הגיע הזמן שאתחיל לראות קצת את חצי הכוס המלאה. דיי עם מצבי הרוח הקיצוניים.

רוצים - תאהבו.

לא רוצים - תשנאו.

מפסיקה להתעסק ברגשות שלכם כלפי.

 את מי שירצה להיות לצידי אקבל בשמחה. מי שלא, אז לא. זכותכם לשנוא, לא לאהוב, לא לחבב, לתעב - בבקשה. אני מקבלת את זה שיש אנשים שלא רוצים להיות איתי וזה טבעי, אני רק צריכה להפסיק להתעסק בזה, לפחד מזה, לפחד להישאר לבד. אני רוצה שיהיה לי טוב, טוב בזכות עצמי, שאני אשמח בזכות ההצלחות של עצמי ושאדע שהאנשים שאיתי גם ישמחו. מקווה להרגיש בנוח, לא להתבייש בעצמי, אלא להפך.

אני רוצה להרגיש על הבמה ממש כמו בבית, להיפתח ללא גבולות, לתת את כל כולי ולהתמסר למה שאני באמת אוהבת. לתת אמון, להתאהב, לפרוח.

זה אפשרי.

זה הגיוני.

זה יבוא עם הזמן, אני לא לוחצת.

בינתיים,

אני ממתינה.

היתה שנה קשה. אז הייתי שונה, אני יודעת. אולי זה מה שמשנה את כל התמונה, התבגרתי, באמת גדלתי בשנה.

מרגישה אמיתית וכנה.

אמיתית עם עצמי.

כנה עם עצמי.

רוצה להמשיך להרגיש אמיתית וכנה.

תמיד.