פורשת כנפיים

סנדלים עם גרביים, בגד ים כתום. סופרים את הימים, השבועות, השניות - בת שלושה ימים, בת שבוע, שבועיים...

כמה נעים להיזכר, לעצור את ההווה ולהביט בזכרונות, תמונות ישנות.

נודדת.

בזמנים, במקומות, בשירים.

אווירה מטורפת.

 אי אפשר לתאר כמה שמחה אני יכולה להפיק, איזו כמות עצומה של אושר אני מסוגלת להכיל ולהקרין לסביבה, כמה עצמי אני מרגישה. שיכת, בטוחה בעצמי, מודעת ליכולותיי, לא פוחדת, חווה, כפי שתמיד חלמתי. ועכשיו, כשהרגע הזה כבר כאן, אני פוחדת אימים שמא הוא יעלם, מנסה להחזיקו כה חזק, לטעום ממנו כמה שיותר. רוצה להיות ילדה מאושרת ככה תמיד, אבל עכשיו אני יודעת שזה תלוי רק בי, הבחירה בידי וברור מאיליו מה היא תהיה. אני בוחרת בטוב, בהתלהבות מכל דבר, במשפחה האוהבת, בחברים התומכים, בחוויות החדשות, בכיף, ברוגע. עושה לי כל כך טוב ההרגשה של לדעת מי אני, להכיר את עצמי ולקבל את עצמי, דבר שלא היה קיים כמעט. ואני לא היחידה שהבחינה בכך, כל כך הרבה נאמר לי לאחרונה, מילים שנאספו ונחקקו עמוק, מילים שאני יודעת שלעולם לא אשכח.

העיניים ראו כל כך הרבה בתקופה כה קצרה. לא ניתן להסביר כלום במילים, ממש כלום. רק המראה של הים הכחול והצלול, של המדשאות רחבות הידיים, משחקי הילדים הקטנים, בכי וצחוק, כל אלה אומרים הרבה יותר ממה שאי פעם יכתב כאן.

לא מפסיקה לשיר, אף פעם לא. המוסיקה תהיה טבועה בי בכל חיי, אני יודעת. זה חלק ממני שלעולם לא יעלם, לעולם.

והחברות האלה, אתן, תמיד תשארו לצידי. אתן תבואו לחתונה שלי, לבית החדש, תחוו כל אושר יחד איתי, ממש כמו עכשיו.

וכמה נוסטלגית אני יכולה להיות, להזיל דמעה מכלום, דמעה של אושר, של תודה, של רגשות שאי אפשר להביע.

מתמסרת להכל, נותנת את כל כולי. אני חזקה כל כך עכשיו, חזקה יותר מאי פעם ומוכנה לתת הכל כדי להמשיך להרגיש ככה.

לא יודעת עוד מה לומר. רוצה לחתום את הפוסט בחיוך, אחרי הפסקת כתיבה דיי ארוכה.

הסתיו כבר באוויר.

נצלו כל רגע אפשרי.

צפו לעידכונים...

אוהבת מאוד =}

-Nel-