יושבת מול מסך העריכה הזה ולא יודעת איך להסביר לך. לפעמים אני מרגישה פשוט כלום, לא שאני לא מרגישה כלום, אלא אני מרגישה שאני כלום. ושום דבר שיאמר לא יוכל לשנות את זה.
אני מרגישה שדווקא אני פגעתי בך אתמול. זרקתי יותר מידי מילים שבעצם רק מתרצות הכל. קשה לי להסביר, אני לא מצליחה להתחמק מזה. ואת יודעת שכשרע לי קשה לי כל כך לדבר ולומר למה, גם אם יש סיבה ספציפית. זה קושי שעוד לא הצלחתי להתגבר עליו. אני מאבדת את עצמי לפעמים. אני רק רוצה לומר סליחה. מה שכתבת אתמול בבלוג שלך אמר לי כל כך הרבה, גרם לי להבין דברים שלא הבנתי. כי כן, את קרה אליי לפעמים וזה תמיד גורם לי לתהות למה, מה קורה לך. אני צריכה אותך ואת חשובה לי ואולי בגלל זה בגלל כל דבר קטן יכולים להיכתב פוסטים עצומים. ואולי אני סתם הוזה אבל הלחיץ אותי אתמול כשלא ענית לי. אולי שוב אני נעשית פרנואידית ופוחדת שקרה לך משהו, כי את יקרה לי מידי מכדי שאתן לזה לקרות.
יש לנו שיחה להשלים...
אוהבת.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
