מילה אחר מילה אחר מילה.
לאן נעלמו השורות הפשוטות?
לאן נעלמה התמימות הטהורה?
פוחדת אימים.
מנסה לחיות בתוך הרגע ולא מסביב. מנסה להמשיך הלאה, לזרום.
אבל אין לי עוד כוחות למאבקים אינסופיים עם עצמי.
אין לי עוד מקום למחשבות רחוקות.
לא מוצאת את עצמי בשום מקום.
כבר לא רוצה לנסות להביע.
כבר לא מחפשת מקום לכתוב.
מנסה להתעלם, להבליג.
אז למה גם לי המילים הללו לא אומרות כלום?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
