אוויר
תנו לי קצת אוויר לנשום
המנהרה כה אפלה
בדרך לשום מקום.
אור
תנו לי קצת אור לראות
המלחמה מחניקה
מעיוורון ודמעות.
שביר
העולם כה שביר
בגוף בלב בעצמות
והראש בקיר.
חיים
תנו לי רק לחיות ולהיות
תנו לי את חיות הבר
פרחים וחלומות.
רק עכשיו אני מצליחה לקלוט כמה אומץ יש לך. כמה אומץ נדרש לך בשביל להראות לעולם אותך.כל צליל הוא אתה, כל קול הוא אתה. לא רודף אחרי אף אחד, לא ממהר לשום מקום במנגינות הללו, חי במימד הזמן שיצרת לעצמך. יושב חשוף מול פסנתר גדול, דלתותיך פתוחות תמיד. וכמה עומק, ואיזו אמת. מבחוץ אתה ילד ומבפנים בוגר.
וכשקראתי את המלים הללו וניסיתי לדמיין את הלחן, כלום לא יצא. לחן לא צפוי, אני לא מתפלאה.
ואני רק רוצה לשיר.
לשיר מתוך אמת, מתוך עומק, מתוך רגש.
לרגש לא מתוך כוונה, להפתיע, לשנות.
גם אני רוצה לשנות, להפוך יום של אנשים לטוב, לעודד.
מנגינה כבויה.
אני שומעת הכל.
לא מתחברת.
אבל,
מקשיבה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
