אחרי שבוע קשה בעיקר פיסית, אך גם נפשית, אני מוצאת את עצמי שוב בעננים. אולי בגלל שהגיע כבר סוף השבוע ואולי פשוט מפני שאחרי כל ירידה מוכרחה להיות עלייה. ושוב אני מצליחה להבין שכשאני לא מחפשת אני בעצם מוצאת, מגלה בעצמי דברים חדשים שלא ידעתי על קיומם, ובאמת אני אחטא אם אומר שהשביתה רק עשתה רע. זה לא מדויק. היא עשתה רע שהפך לטוב. טוב מאוד.
כל פעם מחדש אני מגלה בעצמי שכשאני מתחילה משהו אז אני עושה אותו הכי טוב שאני יכולה ולא זזה מהכיסא עד שלא אסיימו, זה יכול להיות הדבר הכי תפל ושטותי אבל אפילו זה יכול להיות חשוב לי וזה הזוי לחלוטין שאני מצליחה למצוא משמעות בדברים כל כך מינוריים וחסרי חשיבות. לוקחת דף ועיפרון, סתם כדי לנסות, והעולם לא מתמוטט, שום דבר לא מתהפך. מדהים כמה אני בכוחות עצמי מסוגלת לשכנע את המוח שלי להאמין במשהו ואז הופכת אותו לנכון ואמיתי בעייני בלי לשים לב אפילו.
אז עם כל כאבי הראש, הבטן שמתכווצת, האף הסתום, ועם כל השנאה העצמית והחרטות האינסופיות, למרות הכל הצלחתי להוציא מזה משהו טוב, בין אם זה עוד פרק מטורף של "ימי חיינו" שהספקתי לצפות בטלויזיה, או שזה פשוט חיוך אמיתי של טוב אחרי הרע.
לא יודעת בדיוק מה עבר עליי אבל זה היה הפכפך ומשתנה. אני רק יודעת שעכשיו הכל חוזר אליי, הידיעה שאני יכולה לעשות כל מה שארצה תמיד, השאיפות הקטנות והחלומות הגדולים.
אז כן. זה בא והלך, אני יודעת. וזה יחזור.
אתם בטח תקראו פה עוד אינספור פוסטים כואבים כמו זה שלמטה,
אבל אני מעדיפה בינתיים לנצל את העובדה שזה הלך, ולא לפחד מהציפיה שזה יחזור...
העולם יפה עכשיו =}
נל.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
