You are always trying to keep it real
..and I'm in love with how you feel |
| 4/2009
 יוני.
4.4.2009, 23:39:
ישבתי עם נדל מחוץ לשברולט, שתינו וודקה כמו בימים שבהתחלה בהתחלה בהתחלה..
דברנו על אינטליגנציה ופלצנות וגעגועים וידידות חזקה שמתפוגגת ועוד דברים הדדיים שמשותפים לשנינו.
אולי אפילו דברנו על סושי. דברנו על סושי? איך בא לי סושי.
הסתכלנו מסביב, בהיתי קצת בחבר שלי. חבר שלי. כמה זמן חכיתי להגיד חבר שלי. איזה כיף זה.
נדל בהה איתי.. בחבר שלי, מקפצץ לו שיכור כמו ספן אירי, ואז אמרתי לו "איזה פעור הוא לפעמים, הא?"
"כן". כמה נחרץ.
"כן כן.. איך אני אוהבת אותו".
-
כל פעם שאנחנו אצלו והוא קם לטלויזיה או לסוני, אפשר לומר שמשהו בי קצת מתעצבן, באמת.
בקטנה, אבל באמת.
לא יודעת, להרבה חלקים שבי קשה לראות אותו סתם קם והולך.. כי זה כבר קרה.
הוא כבר סתם קם והלך פעם אחת ועד אותה תקופה לא ידעתי שילוב של געגועים ועצבים מה הוא. אפילו שידעתי ואני יודעת שזה בכלל לא היה הדדי.
אבל עד שהוא קם לסוני אני כבר מסתכלת.. על הכל. מרחוק, לבד לרגע, בוחנת הכל הכל שוב.
ואז נחמד לי. ואז אני מרוצה.
כל אחד בצד אחר של החדר והכל מעולה כי בתקופה האחרונה אני ממש יודעת שהוא אוהב אותי גם אם הוא קצת רחוק. גם אם הוא לא אומר אתזה באותו רגע. גם אם הוא לא אוחז בי ממש חזק וקרוב באותו רגע.
וזה נפלא.
כי כמה שהוא מתקרב- טוב לי יותר.
וטוב לו. אני מספיק בטוחה בשביל להגיד שטוב לו.
וטוב לנו, הכי חשוב שטוב לנו. זה כיף להגיד 'לנו'. חכיתי המון זמן עד שהוא יהיה שלי..
עד שאני אהיה שלו.
ועכשיו? עכשיו אני אוהבת אותו.
עד כדי כך שאני מוכנה לאכול בשבילו משהו ממש ממש משמין, אבל עדיף לו שלא.
עד כדי כך שאני מוכנה ללמוד להכין סושי,
עד כדי כך שאני מוכנה לחפש בירה שאני אוהב לשתות,
עד כדי כך שאני מוכנה לתת לו לראות איזה פרק-שניים של הבורר,
עד כדי כך שאני מוכנה שינחר לו כל הלילה, כל הבוקר,
עד כדי כך שאני מוכנה להבין מה זה כדוריד בכלל...
עד כדי כך שאני מוכנה לתת לו לישון בצד הפנימי של המיטה, איפה שהקיר וזו ממש הקרבה!!!
אוהבת אותו עד כדי כך שהדבר שהכי עושה לי טוב זה הוא עצמו והעובדה שגם הוא אוהב אותי.
וגם זה שהוא מה חתיך כשהוא מסתפר.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
