פעם כשהכל היה רועש.

פעם כשהשחול היה סמל.

פעם שפרחים עיטרו שמיים

בצבעים של מלחמה,

הייתה לנו ארץ ארץ אחרת,

ארץ שכולה זהב.

פעם כשיכלתי לישון,

והכוכבים האירו את חלומותיי,

זה היה שהכל היה טוב,

זה קרה בחלום מטורף.

ועכשיו אחרי שהכל התחיל,

וורדים עם קוצים את חלומותיי עוטפים.

וחומות של כישלון סוגרים,

אולי זה הזמן להפסיק לחיות

בחיים לא חיים.

והחדשות היו קצת אחרת,

הייתה מן תקווה מסויימת

אופטימיות מבוזבזת.

אז תסלחו לי כולם, שאני לא מצטער

תסלחו לי: אתם, שכאבכם כבר לא כואב לי.

תסלחו לי כולם שאני לא יודע מה קורה לי.

תסלחו לי, כי היה אפשר לשנות,

תסלחו לי כי אחרת היה אפשר לחיות,

תסלחו לי, כי גם לילדינו יש זכות לחייך,

אך גורלם עם כל הצער יהיה כמו שלנו , מר וכואב.