הלוחם הבודד

ביגלל החרואת בעזה כל פעם שניסיתי להירדם היום הייתי צריך לקום ולרוץ למטה

כאילו הם חיכו לי במכוון

אוף עם כל העייפות והעצבים האלה

מה שכן ביליתי חצי לייה בליקרוא פטוסטים ישנים בבלוג שלי

ואת התגובות.....

אני לא מאמין כמה הישתנתי מאז

כמה יותר חיי הייתי יותר פזיז

יותר אמוצאונלי

אני לא יודע האם לשמוח על זה שהיתבגרתי או ליהיות באבל

על כל פנים אני בהחלט לא אותו אדם שהייתי כשפתחתי את הבלוג הזה

טוב שאף פעם לא תרחתי לסגור אותו כמו רבים אחרים..

שיהיה לנו יום שקט יותר מהלילה